|
 
"איך שיר נולד? כמו תינוק" אומר השיר הידוע.
ובכן, אם נמשיך באנלוגיה זו לרגע, יצירותיו של
אבן-שן הן יותר עוברים שהופלו בחודשיהם הראשונים,
וזה עוד במקרים טובים ונדירים.
ברוב המקרים תתקלו בזרעונים וביציות טרם פגישתם.
בלי שום קשר, אבן שן רווק, וכרגע לא חושב על ילדים.
המורה אמרה שאם היו מגלים את זה בתקופה של השואה אז היטלר לא
היה חי. בשיעור שהיה דיברנו על גזענות, וחבר שלי קובי אמר לי
שאני חתיכת גזען מסריח, ושלא חסרים פעמים שאמרתי שהרוסים הם עם
של חארות. מעניין באמת מה הוא יגיד כשאיזה סרגיי יגנוב לו
ת'אופניים.
|
היי, נעים מאוד. אני ציפי, המציאות האוביקטיבית של זיו.
לפני שהכרנו זיו באמת היה ילד-פרא. אני זוכרת איך הוא היה
משתולל בגינה ערום כשכל השכנים רואים לו את התחת. השכנים ממש
צחקו עליו ונגעלו ממנו, אבל הוא לא ראה את זה.
אני ראיתי. אני רשמתי. אצלי אין קונצים.
|
כמו בועת סבון גדולה שבעזרת הרוח במקום להתפוצץ הופכת לשתי
בועות או יותר. זה התחיל, ככה מאמינים, מכדור אחד שהתפצל
מתישהו לשניים, והשניים האלה, כל אחד מהם התפצל גם לשניים וכן
הלאה. ובכל התפצלות כזאת העולמות היו מתרחקים מאוד זה מזה, ככה
שאת העולמות המפוצלים ה
|
בבוקר למחרת כבר עשינו מדיטציה באמת וזכרתי את כל התמונות
שהתכוננתי עליהם בשעת ת"ש.
|
ממבט ראשון זה נראה כמו איזה מזבלה רק שהחפצים בהקו מרוב אושר.
הכל היה מעורבב ועם זאת כל כך טהור. התכופפתי, מתחיל לפשפש
בערימה, הדבר הראשון שהרמתי אליי הייתה המחוגה. איבדתי אותה
בכיתה ג', וחטפתי על זה הרבה צרחות. איך אפשר לשכוח יום כזה.
|
בכל אופן, הרעיון מאחורי המערכת נשמע מבטיח - מחשב-על שעל ידי
כרטיס שיותקן בכל המחשבים שקשורים אליו, יפקח ו"יאציל סמכויות"
לשרתים חלשים ממנו שיאצילו סמכויות למחשבים אישיים חזקים אך
חלשים מהם וכן הלאה. מחשב העל ידע לפקח על התהליך ולתקן שגיאות
בזמן אמת.
|
אף פעם לא אהבתי את החומרים האלה שהמדינה מרעילה איתם את
הציבור
|
חלק מהסבביסטים, בייחוד האלה שהפטריות שרפו להם יותר מידי תאים
במוח, אבל לא אני אמרתי לך את זה, התחילו לרדת מהגבעה בקרחנה
מהריח, לחפש מאיפה בא להם הסירחון על הבוקר, לפני האפטר, וכמה
שהם התקרבו ככה הקרחנה שלהם התעצמה, והם כבר לא סבביסטים כתמול
שלשום.
|
ואבא גם בא להגיד לעוד מעט נטוס באוירון לטיול ארוך באמריקה
וכדאי כי שמה יש מקדולנס הכי טעים פי אלף והצעצועים יותר שווים
ולא מתפרקים כמו כאן.
|
האיש שרצה להיות ובסוף היה מאושר
|
גם זה מה שלימדו אותי בסדנא. גילו שאני צריך להוציא את מה
שמעיק עליי. לא לשמור שום דבר בבטן.
זאת הסיבה לבחילה שתקפה אותי. אני מנסה להוציא אבל לא תמיד
יכול. זה או שיוצא הכל או כלום.
בדרך כלל זה הכלום שיוצא אבל היו כמה פעמים שיצא הכל.
|
כוכבים ראיתי בשמיים
חמישים
ואחד למניין
|
בורג רקוב
בורג חלוד
ממערכת משומנת
תקוע בקיר עקום ומתפורר
ליד אישה שמשתעלת
|
אני רק רציתי לעוף
נפלתי עמוק לאדמה
אוי ארץ, ארץ יקרה
|
אולי אם הכל אכן היה כה כוללני נרחב ישיר נרמז או מעורפל,
ניתן היה לחיות בשקט על שפת התוהו ובוהו שנפער.
|
רובוט נחמד וחביב,
עושה דברים בשביל הכיף
כבר אמרתי שזה מגניב ?
|
אך זכור תמיד, להשמר היטב מקצוות מצולעים
לבל תבלבל הסובבים
|
רואה אותן יורדות דרך חלון חדר-שינה
זולגות לאט
על תריס אחד פתוח
|
נכנס ואז יוצא, אף פעם
לא מוצא.
את מה שהסוף מתחיל...
עכשיו בורח.
|
דרך גבולות מחשבה מסדרונות אפלים
מצטלבות הדרכים בפיתולים
כאוס מוחלט ארוג בהרמוניה
הכל אינסופי ויחד עם זאת לא קיים
|
המילים קופצות הרגשות מתערבבים
חיים הם הצבעים ויש צורה גם לצלילים
|
צולל בתוך בועה
אילו רק ידעתי להרגיש
מבקש הייתי קצת תקווה
|
עכשיו לא יודע את החום
לא מרגיש שריפה, רואה כוויה
אבל גם לא פוחד לטבוע
|
שלווה נצחית וים כסוף שיפרש,
והגלים עוד ינגנו על פני הנשמה.
|
מזלף המחשבות שאף מרוחי
שאב מתוכי
|
האכלת אותנו אשליות, כבר חשבנו אהבה
הכחדת אותם כמו כלום, ונשארת עוד אדישה.
קחי ת'זמן, אה, יא גוש קשישה.
|
שם פרטי,
שם משפחה,
טלפון סלולרי,
מצב משפחתי,
|
כשערפל חונק מתלפף לו בעדינות סביב צווארך
|
שבט אותי
לאלף אניהים שונים.
|
קרינה מחשמלת של תחושות קדומות;
רסיסים של חוסר וודאות שהשתחלו מבעד אטמוספירה מדוללת,
וחדרו אל תוך ליבי
|
בלב הנגינה לא פוסקת,
נגינה מיוחדת של פחד בקצב גבוה
ולחץ מונוטוני בטונים צורמים.
|
דמיין עצמך באוטובוס ירוק, נושם אוויר שחור
מדבר בפלאפון עם צבעים ואז פיצוץ ועשן.
|
אמרו לי לפני, "שתרגיש שמיצית אתה יודע למי ללכת."
שכחתי ,
"זה לא חייב להיות לנצח..."
בחרתי. אני נכנס.
|
|
|
ויטגנשטיין אמר
שהשפה היא סרגל
המונח על
המציאות. הוא
צדק.
(ת. אליהו) |
|
