|
אבן-בוחן
כל מיני ריחות, קולות, מראות ולחשים
ניגנו עליו כמו היה אורגאן חשמל.
הוא נתן לשמש, לרוחות, לאנשים
אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל.
אני מתעורר. השעה 3 בלילה. אמצע אוגוסט והלילה חם ומהביל. אני
מזיז את הראש ומרגיש איך הכרית שלי רטובה מזיעה. גם הכרית שלה
רטובה. אני שומע אותה מתייפחת בשקט. אני יודע שהיא שוב חלמה
עליו.
|
זה מתחיל בהלמות שמיים מתקדרים.
זה דוקר במסדרונות החשוכים של המוח,
שלדים חיוורים שוב פסעו אל מעבר לסף ההכרה.
|
לא כואב לך
שאני ככה
נוגס ממך חתיכות?
|
דמנו לא הוקז על מטרה גדולה,
לא ניצבנו אל מול הסנה הבוער ונשבענו אמונים.
כבר לא נהיה מגש.
|
הזקן,
עם עיניים של כלב רעב.
|
הופעת לי פתאום.
עם ריח של קיץ
מה ראית בי,
אינני יודע עדיין.
|
באור הזה,
שעולה בלי רחמים
|
כאן אני השחקן הראשי וגם מנקה המדרגות.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
פוליאנה אמרו
הזכר אוהב את
המוות
אני אומר תנו לו
פריווט
עשר שנים אח"כ
שבק"ס אמרו שהוא
נופל וקם כי
הדרך ארוכה
ומפותלת
אני אומר תנו לו
לשבת
ומה יגידו עוד
עשר שנים את זה
הבמה נותנת
ואני אומר שאז
יהיה לכם ממני
קצת שקט
חצי תימני מביא
אותה בנבואה
מחורזת |
|
