|
אבן-בוחן
כל מיני ריחות, קולות, מראות ולחשים
ניגנו עליו כמו היה אורגאן חשמל.
הוא נתן לשמש, לרוחות, לאנשים
אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל.
אני מתעורר. השעה 3 בלילה. אמצע אוגוסט והלילה חם ומהביל. אני
מזיז את הראש ומרגיש איך הכרית שלי רטובה מזיעה. גם הכרית שלה
רטובה. אני שומע אותה מתייפחת בשקט. אני יודע שהיא שוב חלמה
עליו.
|
זה מתחיל בהלמות שמיים מתקדרים.
זה דוקר במסדרונות החשוכים של המוח,
שלדים חיוורים שוב פסעו אל מעבר לסף ההכרה.
|
לא כואב לך
שאני ככה
נוגס ממך חתיכות?
|
דמנו לא הוקז על מטרה גדולה,
לא ניצבנו אל מול הסנה הבוער ונשבענו אמונים.
כבר לא נהיה מגש.
|
הזקן,
עם עיניים של כלב רעב.
|
הופעת לי פתאום.
עם ריח של קיץ
מה ראית בי,
אינני יודע עדיין.
|
באור הזה,
שעולה בלי רחמים
|
כאן אני השחקן הראשי וגם מנקה המדרגות.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
לכל החתולים יש
זנב.
חוץ מאלה שאין
להם.
אגודת התיאלנדים
הבינלאומית. |
|
