|
פרידות, ניתוקים והתחלות חדשות.
חוטי נפש סבוכים באריג של שתי וערב, כך שדבר אינו
נפרם מהזכרון.
מ - 1989, ועד עכשיו.
"תומר? ...תומר?" קראתי לו. הוא לא ענה. הוא שכב על הכביש,
מחוסר הכרה, ליד הראש שלו שלולית של דם. הנהג יצא מהמכונית,
וצעק כמה משפטים לא מובנים ביוונית-אנגלית. הנהג היה בחור
צעיר, בן 20 ומשהו, לא גבוה ולא נמוך, רזה, עם שיער שחור. במבט
שלו לא היה שמץ של רשעות
|
כואבת את השחור
מוצאת את העומק
בוחנת כל נקודה
בחלקן השקוף של חוויותיך
|
ראיה ושיכחה
בריחה מהמציאות
של רגש, של מבט אמיתי.
|
כתמים של שמש בים של חוסר ודאות
משפטים נוזלים בנונשלנטיות מדיו שקוף שלא נגמר
|
אם היית נותן לי פרח, הייתי מטפלת בו בהמון אהבה ומסירות.
הייתי שמה אותו בצנצנת זכוכית או קריסטל, לא קטנה וגם לא גדולה
מדי, בינונית.
|
הרגשתי כאילו שאני מתכסה בשמיכה של מוות. כשפקחתי את העיניים
ראיתי הר עצום של אפר, שמכסה יותר מחצי שמים.
אבל בכל זאת, אפשר היה לראות אור מבצבץ מהפינות.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בראשית ברא בועז
את השמיים ואת
במה חדשה. |
|
