[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי איב שם
מול החלון הענקי
זה כמו מראה אל תוך המחשבות שלי
(ע.לידר)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אבל עדיין מדי פעם כשאני במקומות עם הרבה אנשים, כמו בתחנה
המרכזית תל אביב אני מסתכלת שאף אחד לא רואה ומחפשת איזה לבנה
מסתורית מאחורי המדרגות

בפגישה הראשונה שלנו הרגע האחד ההוא כבר החליט. אבל רק חודשיים
אחר כך והרבה מהפכים וימים ולילות קלים וקשים נהג המונית
המשתעל בדרך מביתך שאל אותי אם זה רציני

כשאני מורידה את המשקפיים קצת יותר קל להתבונן בך.
נראה לי שזה משהו שקשור לצבעים, הם כנראה חדים יותר, ואולי אתה
קרוב יותר, ואני - לא אומללה, או לפחות קצת פחות עצובה.

אהבה נכזבת
שהרי מרגיש כאילו תמיד היינו יחד, בימים הקשים והפחות קשים. עם
רוח ובלי רוח.

נגן הג`ז בצד ניגן שיר עצוב שידעתי שתאהב, אבל אני שלא כמו
בסדרות הטלוויזיה שלי, לא התעכבתי על כך, לא כל זה או על כך
שיש מישהו ממול שנועל נעליים כמו שלך (כאלה עם עקב נמוך
ושרוכים דקים) ראיה סלקטיבית זה סוג של עסקת חבילה, 1+1 כשזה
מגיע לשמיעה, אבל בינתיים לפ


לרשימת יצירות השירה החדשות
והיא פורטת אותי, כמו שרק היא יודעת

אותם הקלידים מנגנים בי
את אותם השירים
וכל פעם הדברים נשמעים לי
אחרת

לפעמים נראה לי ש

אני יוצרת דפוסים חדשים
בכוח

מולך אפשר לחשוף דברים
ולדעת שהם לפעמים לא כל כך מאיימים

לאושר שלי יש תאריך תפוגה
לא ידוע, מתקרב והולך

ונראה לי עכשיו ממרחק של מיילים
שרק שיחקתי במילים
כשחשבתי שאנחנו מוכרים
האחד לשני

החברים המתאבדים שלי
כרומטיות של קלידי פסנתר

הוא לא אמר לי
האיש הזקן החכם
עד כמה צריכים להיות
סלחנים

את הרגעים שלפני
עוד חמש דקות, עוד רגע
אני נושמת ומותחת

אני מחכה
שאפתיע את עצמי
גם אחרי שכולם הוכיחו שאפשר

צפירתי גוועת בסופה
עם שערי הגזוז
ונשיותי המבותרת
הנעליים צרות
הטבע אינו נאות
להחזיר אותי אליו

הוא מרשה לעצמו להיות גשום כי
הוא יודע
שהחום שלנו עצמתי ממנו,

כשמסתכלים האחד בשני
יודעים

אכזבה
בואו נדבר עובדות יבשות
החולצה הזו קטנה עלי בכמה מידות
אבל אני לובשת אותה בכל זאת
לזכר הימים הטובים

בכיסים הפנימיים של הנפש
שם דברים מתרחשים
בצורה נעלמה

מדי פעם, ילד עננים
גם אני מביטה למעלה
או בך
והעיניים בורקות

יש לך מין
השפעה מוזרה עליי

לפעמים אני פוחדת
שלא תישארי
מלודיה יקרה שלי

הייתי לוקחת את השקט הזה
ושמה אותו בקופסה

אני שולחת יד ושולפת את העצב
ומנגד- רק רוצה ליסוע במכונית
לכל מקום שהוא

אין ספק
אני יכולה להגות את המילים האלו
אז -פסיק- זהו.

ועכשיו כבר אפשר לומר
שזו התעללות
האהבה הזו
איך אפשר לשקם את הלב

צר לנו המקום
אבל יש מקום רחב בלב
בחדרים שלו
יש מקום לשניים

סוריאליזם
אני רוצה קצת חמץ
לנשמה

כל יום עושה משהו קצת שונה
בשביל לא להיכנע להרגל
של הלבד הזה

הקטנה עם הקוקיות
שאמרה שהיא רוצה להתחתן עם רב

כבר הלכה מזמן

יש רגעים
שנפשי כעפר לכל תהיה
כי יקומו צוררי עליי
כל השדים שבפנים

להסביר שלפעמים המילים שלי
מכשילות אותי
ולכן אני שותקת
ושלך הכשילו אותך
והקטינו אותי

זה ידוע, געגועים זה דבר נצרך
כמו חלב לקפה או סוכר
במכולת

הרהור
ויש משהו מוזר בכללי המשחק האלה
שאנחנו קובעים אותם

בפינת רחוב נגן סקסופון
מנגן "I am so pretty"

חודש שלם של שקרים
כדי שזה לא יפגע בי אחר כך
אולי זה יגרום לי לשכוח.
זה לא יגרום לי לשכוח.

כי לפעמים יש כל כך הרבה רעש
שאינני מסוגלת לשמוע את עצמי בפנים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא כמה שהסיגריה שבידי עכשיו
תהיה תירוץ מספיק טוב
לכאב קלאסי שכזה

אפילו רק המחשבה מעלה
מין טעם מריר וקנאי
בפה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
האנשים האחרים כותבים באמיילים כבדרך אגב, בנ.ב. של הסוף, ליד
השלום והדברים היותר חשובים, שמישהו מת היום. ומה זה חשוב בעצם
להם, הרי מתים כל יום. אבל לא כל יום אתה מת, לי.

שוברות בי משהו בפנים
כשאני עולה במעלות
לשיר הכואב שלי




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
-"לקבלת האבא
הכוח ימתח
להקשב. שתיים
שלוש הקשב!
שתיים שלוש
הקשב!!!"

-"משוחרר חייל"

-"הקשב האבא...
הפקרתי נשק
בחדר, האבא."

-"קבל שעתיים
ביציאה לבסיס."


אבא מותח בנו
המחוייל באשר
לנוהלי יציאה.


סיכום יומי
השלושה עשר
בצבא.


תרומה לבמה





יוצר מס' 72081. בבמה מאז 16/12/06 22:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיב שם
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה