|
איב היא אגרופובית, סוציופובית, פובית מחפצים
שקרובים אליה לפנים, ופובית מתגובות רעות על היצירות
שלה.
היא יודעת שכל האנשים חרא והיא לא תשנה דבר, אבל זה
לא עוצר בעדה מלכתוב ולחשוב על זה בכל פעם מחדש.
היא הייתה
ולא עוד
ולא נותר כלום
דמעה זולגת על לחי
נערה יושבת, צעירה,
עברה כל כך הרבה.
|
הדמות שלה כבר הייתה רחוק רחוק באופק, ואני נותרתי רק עם
זכרונות. הזכרונות של הדמיון שלי.
|
מנסה לשרוד,
מנסה לחיות...
ובתוך כל הכאוס הזה, מבטיחה...
מבטיחה לעצמי,
...
|
ועכשיו, היא מתגעגעת אליו. מאוד. אבל למה היא בטוחה שהוא לא
חשב עליה אפילו לשנייה?
|
ואני חושבת עליו, לא על זה שאיתי בחדר.
הוא קולט את זה, הוא תמיד יכל לראות מה עובר עליי.
מתקרב אליי ונותן לי סטירה.
|
|
|
