|
"...לאסקימואים יש ארבע מאות מילים לשלג, וליהודים
יש ארבע מאות מילים לשמוק."
(ג'ונתן ספרן-פויר, "הכול מואר")
תגובות יתקבלו בברכה.
(כרגע באילת)
ראיתי אותו על החלון. כשחזרנו מבית החולים ואימא דיברה בטלפון
עם החברות שלה. הוא היה קטן כזה וחיוור ורכרוכי. אבל הוא היה
עקשן. הוא חבט את הראש בחלון פעם ועוד פעם כאילו הוא מנסה
לברוח
|
עעעככשיו!
לא לא, עעעככשיו!
לא נכון, אתה סתם מנחש!
ואתה לא מנחש?!
|
אל תתייחסו לכל מה שכתוב פה, זה לא באמת אני.
שאר הדברים שכתובים הם אני.
או שאולי בעצם....
שאר הדברים הם לא אני וזה אני?
|
נו אתה מתכוון לקפוץ?
שנייה , זה הרי מצב קיצוני, תן לחשוב.
חמוצי, אין לך יותר מדי ברירות.
|
מאותה ליטרת בשר קוצבו,
הוא היה לה אב והיא הייתה כאימו.
|
"אין לתפוס את האופק, זהו חוק טבע"
|
סולמות יעקב
על אבני חצץ,
מתוחים כקורי עכביש
לאופק.
|
ויש האומרים כי הירח הוא ציפורן האל
|
והיגדת לבנך ביום ההוא לאמור-
את אשר נעשה לך
על אדמת אירופה
זכור.
|
ויאסף אלוהים אל עמיו.
והיסק וטיעון ישבו על כיסאו
וימלכו תחתיו.
|
הסרטן כרסם בריאות סבתי-
ליבה היה לו מר ושכלה חריף,
זרועותיה נאות.
|
עולם נברא במילים,
שאול חורש בדם.
|
ציבור כבשים.
מתעטף בכנפיים לבנות ומפוספסות,
במדי האסיר של החגים.
|
חלפני רגעים
על שקם המטולא והתפוח,
עוד לא חלפו מהעולם.
|
תפילת יזכור
חרישית
מתגברת בקלות
על ההמון
המעט
הנותר, הזוכר
|
הזורע, אף כי החלה עונת הקציר, עודו דומע.
|
אהבה ומוות
כתאומים המתרוצצים בקרבה.
|
והרחוב הרחב
חשוך מאי-פעם
מבכה את ביתו אשר חרב
והוא מוטל דומם.
|
הוא כבועת סבון מתמוטטת.
הוא כבאר כבידה,
מתמוסס לסימני
שאלה
|
"מזל טוב, עוד חייל נולד"
והיא חשבה
שצלם אלוהים
נשאה ברחמה.
|
אמרת לי שאנחנו משחקים מחבואים
|
ואפן כה וכה ואין איש
ואטמין בחול ראשי.
|
ענפיו קורסים תחת נטל ימיו,
וגופו מחושק זיכרונות.
|
שר תנומה לאה
עוד חופן בידיו את חלומותיי.
|
את זיכרונותינו אסף - סאות, סאות,
אילמם לכדי שתיקה מביכה.
כעת משהחל להקפיד בפאות -
עליו להקפיד גם על לקט ושכחה.
|
ליבי הוא חיית קרקס.
ואני בעליו ואביו,
תוהה ערב ערב
האם הוא מסורס.
|
את משירה עצמך לדעת,
אותיות ומילים.
|
תווי פניו תלויים על זקנו
כארץ התלויה על בלימה
והיא אינה יודעת במי תלויה
או כי תלויה היא.
|
כעת נח התוף על לבנות הכביש,
אך הדרך שחצב העור בעור
עודה צורבת את נושאו בין כתפיו
|
כיסאות מיותמים,
לובשי שחורים מפלסטיק
|
"ברוך הבא למדבר של הממשי"
|
את העור השמנוני הסיר ביד מיומנת,
אחר ניסר צלעותיו.
|
ואנו סובבים את השמש,
והלבנה אותנו
ואני אותך.
בחושבי מחייה אני את אמש.
ואת דמותך.
|
הוא סנה כבוי
הולך וכלה,
אורחת ישמעאלים מוכרת את זיכרונותיו.
|
ופונה אני אחור
מעיין נהי
לרגליי,
ואינך.
אף לא נציב מלח.
|
גופות מתנגדי המשטר תלויות לעיני כל,
מתנדנדות כעלים ברוח אחר-צהרים קלילה.
|
אמרו לי האם יש פרפרים על פלנטה אחרת.
אלוהים אמרתם שאין,
או שלא ראיתם את רוחו מרחפת על פני תהום.
|
ניגון ביידיש
מילים בארמית
וקרקוש מזלגות
|
וצלקות הזמן בעורך,
כזנבות כוכבים
העושים את דרכם
לקברי הזמן
|
הרי אני כבן שמונים שנה
נער כבד נפש ולשון
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תתן לחתולך
להחליט בשבילך
החלטות
חשובות...
הם אומנם נראים
חכמים ואיכפתים
אבל הם בעצם
ערמומים
ואינטרסנטים
ביותר... ובכלל
הגיע הזמן שתדאג
לעצמך...
אתה לא חושב? |
|
