|
מנסה למצוא איי שפיות באוקיינוס השיגעון.
לפעמים אפילו מצליחה.
א: מי עדן שלום, מדברת הדס.
ב: הדס, אני אוהב אותך. אני רוצה לזיין אותך.
|
איתי?
- כן אתי?
- מה אתה? מי אתה?
- מה את רוצה שאהיה?
- אני רוצה את האמת. אתה הנפש התאומה שלי?
|
אורי. מה אפשר לומר על אורי? אורי ילד טוב כזה. ילד טוב כמעט
כמו שאני ילדה טובה, או לפחות הייתי עד שהתקלקלתי.
|
אני אוהבת לטוס.
לא משנה לאן, לא משנה מתי.
רק לעלות על המטוס, להרגיש אותו צובר תאוצה על המסלול עד הרגע
שבו הוא מתנתק לאוויר.
באותה שנייה אני מקבלת ריגוש גדול.
|
קרוב לוודאי שאת נמצאת עכשיו בחדרך המסודר, שוכבת על מיטתך
הזוגית המוכרת לי ובוהה במבט חלול אל התיקרה ומנסה בכל
כוחותייך לא להרגיש חסרת אונים.
בהצלחה.
התיקרה לא תספק לך תשובות, חומד.
|
ילדות טובות הולכות לגן עדן.
ילדות רעות הולכות לאמסטרדם.
אך מה קורה כשילדה טובה מגיעה לאמסטרדם?
לא יותר מדי. היא בטח לא מתקלקלת.
אבל היא משאירה חלקים מהתום שלה שם, בין הרחובות המערבבים
בצורה הומוגנית קודש וטומאה, טוהר וזילות.
|
עונדת אני את עיניי התמימות ודמותי המכשפת בצורה כה הולמת אשר
גורמת לך ליפול ברשתי רק כדי שתיווכח לבסוף עד כמה עקרה אני.
|
המקום: הריביירה הטורקית. ספינת קרוז.
הזמן: יום שישי בערב.
|
"מה אתה רוצה ממני"?
"איני רוצה מימך דבר, אני כאן בשביל לעזור לך לא להיפך".
"למה "? תמהה.
"אני מלאך שומר. כל מהות קיומי היא לשמור על האדם שאני ממונה
עליו. בשביל זה אני קיים."
|
ערב, ערב לפני המקלחת, בדיוק הראוי לציון, אני מתמקד מולך,
עוזב הכל ומתפעל מימך. מחימוקייך. ביראת קודש.
את הבודהה שלי.
אותך אני גומע ואלייך אני סוגד.
|
אנחנו דומים בפרטים הקטנים. שנינו אוהבים את הסלט שלנו חתוך
לחתיכות גדולות, אותן תוספות בפיצה, אותם ספרים. אך בדברים
החשובים באמת אנחנו שונים כיום מלילה. אתה האור, אני החושך.
|
אני לא יודע איך קוראים לך, אבל אני קורא לך לילה.
את מכסה את כולי, מסתורית תמיד, בולעת אותי, מקרבת לחיקך.
כמו הלילה.
לילית שלי.
|
ארזת את רב חפצייך שאכלסו את הדירה המשותפת שלנו.
אותה דירה שגרנו בה ביחד,משחקים באבא- אמא במשך השנתיים
האחרונות.
והלכת.
עזבת.
|
דברים קטנים גורמים לי לא לשכוח אותך.
לא הגדולים.
מין דקירות אכזריות בלב.
|
את אף פעם לא אהבת אותי.
שנאת את דרך התבטאותי, בזת לצורתי החיצונית, תיעבת את אופיי.
הזכרתי לך את כל מה שיכולת היית להיות ולא הצלחת.
כה לא חפצת בקיומי, עד שהרגת אותי כל יום קצת.
|
"אין אהבה?" ניסיתי לקלוט את המסר."אני רודפת אחרי הזנב של
עצמי שנים? אין אהבה? זה הנושא הכי נדוש בהיסטוריה! כמה
סיפורים? כמה שירים? כמה סרטים? כמה אנשים התאבדו על המזבח
הזה?"
"מה שנדוש, סבטלנה, ומה שמוכר ומה שמעניין זה סקס. לא אהבה."
|
אומרים שנקמה מתוקה היא. לא בשבילי.
עבורי היא צורך קיומי. ברגע שאעקור את נשמתך, אקבל את שלי
חזרה.
|
דבר אליי בפרחים- כמה זרים הונחו
|
אין מגע, אין ריח ואין טעם
גם לא היה אף פעם
|
לנשום בלגימות קטנות. הריאות לוחצות והנשימה היא דבר קשה
הלב, למרות שהוא מנופץ, מרגיש מעיק מאי-פעם בחלל החזה
|
ירייה ברגל.
ועוד ירייה. ועוד אחת.
יושבת מול עינייך המשתאות ויורה לעצמי שוב , שוב ושוב ברגל.
בהתחלה לא הבנת, אח"כ ניסית להתעלם. ועכשיו הנזק נגרם.
|
בלי יכולת של ממש לחוש - לגעת בך
|
בוא אליי, הרשה לי להתקרב
הורד את המעיל ואת המסיכות
|
יושבת ומסתכלת עלייך
מידי פעם אתה מציץ מעבר לכתפיה ומביט בי
בוחן אותי אך ממשיך לרקוד כרוך לגופה.
אני קמה. מחפשת שותף
אך מוצאת רק תחליפים.
|
כולם אומרים שיש לי עיניים עצובות
אומרים, ואף פעם לא שואלים למה
כנראה הם לא רוצים לדעת
|
אני מתנהגת כאילו אני בת אלמוות
שאיני יכולה להפצע או למות.
אין בי פחד מכאב
אף כאב לא ישווה לזה שכבר מחלחל בתוכי
אין בי מורא מהמוות
הרי הוא אינו מקיש על אותה דלת פעמיים
וגם אם כן , כך רק יגאל אותי
|
אתה מסתכל עליי בעיניי הטורקיז שלך.
אני כ"כ אוהבת את הצבע הזה. ואת עינייך .
אתה מנסה להצניע חיוך מתחת לזיפייך .
אינך מצליח. עינייך מחייכות.
הצלחתי. גרמתי לך לחייך.
|
את מסתכלת עליי.
איך עיניים חומות יכולות להפיק כ"כ הרבה קור?
בוחנת את גופתי השרועה על הריצפה אחרי שבעטת בי בבטן, עקרת את
עיניי ומחצת את ליבי.
|
אני רוצה שעוד שבועיים, בבוקר של הטסט שלי, תעיר אותי בנשיקה
על המצח, ותגער בי על כך שמאוחר ועדיין לא שתיתי או אכלתי
משהו.
אח"כ בקול מונוטוני תזכיר לי בפעם השבעים ושלוש, שבכדי לעבור
את הטסט כל מה שאני צריכה לזכור זה רק שני דברים- כל הזמן
להביט במראות כדי ל
|
לפעמים היא מדברת בשפה כ"כ חכמה שאני אפילו לא מבינה מה היא
אומרת. וזה עצוב, כי כל מה שהיא אומרת זה בטוח יהיה לטובתי
בסוף. למרות שהיא גורמת לי לעשות דברים שאח"כ כולם באים ואמרים
לי שזה אסור. אתם לא מבינים שלא אני רוצה לעשות את הדברים
האלה? אני עושה אותם כדי
|
אז יצאתי לחיים. בלילה. בחסות החשיכה. כגנבת המנסה ללקט רסיסי
חיים.
|
קודם כל תירגעי.
דבר שני, אל תיכנסי לפאניקה.
דבר שלישי, תזכרי לנשום.
לא. זה לא נקרא לנשום.
זה נקרא להתנשף בהיסטריה.
אם לא תפסיקי, בקרוב תתעלפי מעודף חמצן.
עכשיו תתיישבי.
למה על הרצפה כפרות? יש מולך כיסא.
עכשיו יותר טוב, נכון?
|
ככה את פותרת את בעיותייך.
מראה לכולם מאיפה משתין הדג.
בעוד שאני מעדיף לברוח. לא לחשוב. לא להרגיש.
|
אתם מכירים את המשפט שאפשר לשקר רק חלק מן הזמן לחלק מן
האנשים?
אני מסתפקת בלשקר לעצמי כל הזמן, וגם זה לא ממש הולך.
|
המחלה שינתה אותך. פגמה ביופייך אך שיבחה אותך כאדם. העמידה
אותך מתמודדת אל מול האמת העירומה.
|
ואת לא מבינה איך הוא מעז לתת לך לחמוק מבעד לאצבעותייך.
את הרי כל כך מושלמת והמשפחה שלו מאוהבת בך.
חבל שהוא לא.
|
כל פעם שמישהו היה צריך לתאר אותה, התיאור הראשון תמיד היה:
"היא בן אדם ממש טוב".
לא אמרו עליה ישר שהיא יפה או חכמה או בעלת חוש הומור, למרות
שהיא יפה וחכמה ובעלת חוש הומור. תמיד התכונה הראשונה נאמרה על
טוב ליבה.
|
|
|
ישבתי וחישבתי -
הסיכוי שאני
אקרא סלוגן של
עצמי בדף האחורי
הוא
4,536,782,931
לאחד.
ואני עדיין
מנסה.
עוד אחד שמבזבז
שעות על גבי
שעות בצפייה
בדף האחורי. |
|
