|
העולם מתוך בית חולים לא נראה דומה כמו מאף בניין אחר.
הכול נראה קפוא בזמן, תלוי על שערה. שניה אחת את שייכת ושניה
אחרת את בעולם אחר, בחשכה. והעולם הרגיל מפסיק להתקיים ולא
חוזר לעולם.
|
הבחור עמד באמצע הסלון ונראה מעט חסר אונים, כמו מטייל אקראי
על החוף שנקלע לרחבת ריקודי העם באמצע הורה סוערת. מה שהפך
אותו לעוד יותר חמוד. פתאום הרגשתי מאוד מודעת לבגדים שלי.
נעלי בית בצורת כלבלבים וטרנינג ורוד מנוקד באינספור מטריות
אדומות.
|
שכבות האבק נושרות על הנפש
שגרה אחר שגרה
והאור נספג בתוכן
ודועך
|
אהבה מקודשת בדם
חברים שנפלו ואינם
אדמה מקודשת בדם
לא תצמיח לי עוד אהבה
|
ניסיתי לעזוב הכול
לברוח מהמחשבות
אבל הכול נדבק לנפש, לבשר
ולא עזב אותי
|
כשהוא ילך
יישאר רק זיכרון
של צחוק של שפם לפעמים של צעקות
|
הגלים נשברים אל החוף
מכּים בסלע ללא רחמים
כילדה שישבה מול הנוף
חשבתי שזה רומנטי
|
|
|
מי צריכה גבר
כשיש סוכריה
סוכריה מפנה את
גבה הדקיק
לגזרים באשר הם |
|
