|
אף פעם לא פחדתי כל כך. עשרים וחמש שנותיי לא היוו מחסום
לתחושת החרדה שסגרה עלי. פעם חשבתי שאוכל להתמודד עם הכל - עם
כשלון, אהבה נכזבת, דחייה או הפסדים. היום כבר לא.
|
איה הלך לו החיוך
הצחוק והמבט האהוב
איה נדם פתאום היופי
והחושך האכזר בקע
|
אם נגעת בחושך ואני לא שם
אם אדמה פערה פיה ונפלת לשם
|
טפטוף של עצבות
בלילה עשן
ויבבה של חתול
מרעידה את השקט
|
רציתי כבר לומר לך
שאין לי דרך חזרה
שלנצח אוהב אותך
כי על ליבי נחרט שמך
|
הייתי רוצה להיות כלבלב
הייתי מוותרת על הכל
כדי לקבל ליטוף
חיבוק מאדם אהוב
|
ואהבת אותי, עד אין כלות
כמו מלכה שולטת על כוכבי השמים
וידעת ללחוש את קסמיך,
מענגים רוטטים במחול יצרים.
|
זה לא החורף שעושה אותי עצובה כל כך
בימים אפורים וקודרים יש פריחה של שקד
|
יש אומרים שהכל נקבע מראש
שאין טעם להביט אחור
|
לא רוצה לישון בלעדיך
לא רוצה להתעורר לבדי
חושבת על ירוק בעיניך
חושבת כמה היה טוב
|
מה זה שבכל זאת מציק
אם כל דקה שעוברת, חולפת לא חוזרת
|
מחכה שכבר תבוא
עם השמש עם האור
|
עת יורד הערב ועוטפים צלליו,
צופה למרחק אל שחור הרקיע.
משווה לי בחושך את דמותך,
ולוחשת בערגה "אני שלך..."
|
פעם אמרת שאתה אוהב
פעם ניגנתי לי שיר על פסנתר
|
לא פרח לי הבאת
גם לא שיר עם הקדשה
|
לילה, פרפרים בבטן רכה,
נוגע לא נוגע לי בנשמה.
|
רוצה לצבוע את פניך
באור אדום בוהק
|
שוב נצנץ פה אור של שחר
שוב צלצלו הפעמונים
שוב נסחפתי עם הזרם
עד לבוא הגל ששטף
|
עוד הלב רוצה לפקוע
להימלא בשלל צבעיך
|
אתה שנמצא כה רחוק
ועם זאת
סובב את חושי
|
אם תחדור מבעד לקליפה,
אם תגלה את הסודות...
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
לא כולם
יכולים להרשות
לעצמם
במה חדשה
אפרוח ורוד,
ישראל 2001 |
|
