|
אף פעם לא פחדתי כל כך. עשרים וחמש שנותיי לא היוו מחסום
לתחושת החרדה שסגרה עלי. פעם חשבתי שאוכל להתמודד עם הכל - עם
כשלון, אהבה נכזבת, דחייה או הפסדים. היום כבר לא.
|
איה הלך לו החיוך
הצחוק והמבט האהוב
איה נדם פתאום היופי
והחושך האכזר בקע
|
אם נגעת בחושך ואני לא שם
אם אדמה פערה פיה ונפלת לשם
|
טפטוף של עצבות
בלילה עשן
ויבבה של חתול
מרעידה את השקט
|
רציתי כבר לומר לך
שאין לי דרך חזרה
שלנצח אוהב אותך
כי על ליבי נחרט שמך
|
הייתי רוצה להיות כלבלב
הייתי מוותרת על הכל
כדי לקבל ליטוף
חיבוק מאדם אהוב
|
ואהבת אותי, עד אין כלות
כמו מלכה שולטת על כוכבי השמים
וידעת ללחוש את קסמיך,
מענגים רוטטים במחול יצרים.
|
זה לא החורף שעושה אותי עצובה כל כך
בימים אפורים וקודרים יש פריחה של שקד
|
יש אומרים שהכל נקבע מראש
שאין טעם להביט אחור
|
לא רוצה לישון בלעדיך
לא רוצה להתעורר לבדי
חושבת על ירוק בעיניך
חושבת כמה היה טוב
|
מה זה שבכל זאת מציק
אם כל דקה שעוברת, חולפת לא חוזרת
|
מחכה שכבר תבוא
עם השמש עם האור
|
עת יורד הערב ועוטפים צלליו,
צופה למרחק אל שחור הרקיע.
משווה לי בחושך את דמותך,
ולוחשת בערגה "אני שלך..."
|
פעם אמרת שאתה אוהב
פעם ניגנתי לי שיר על פסנתר
|
לא פרח לי הבאת
גם לא שיר עם הקדשה
|
לילה, פרפרים בבטן רכה,
נוגע לא נוגע לי בנשמה.
|
רוצה לצבוע את פניך
באור אדום בוהק
|
שוב נצנץ פה אור של שחר
שוב צלצלו הפעמונים
שוב נסחפתי עם הזרם
עד לבוא הגל ששטף
|
עוד הלב רוצה לפקוע
להימלא בשלל צבעיך
|
אתה שנמצא כה רחוק
ועם זאת
סובב את חושי
|
אם תחדור מבעד לקליפה,
אם תגלה את הסודות...
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
הכי מעצבנים
אותי הסלוגנים
הלא מובנים.
מישהו מגבב לך
כמה מילים ונדמה
לו שאני אאשר את
זה?
מה זה פה?
הפקרות? אף אחד
לא רואה שרק
מציעים
סלוגנים?
אחד שמאשר את
הסלוגנים ואין
לו טעם, אבל יש
לו אינטגריטי |
|
