|
..."טהרות אידאית (על פי אפלטון) היא הדרך היהירה
ביותר למימוש חלומות עצמיים (הגיוניים קוגנטיבית
כמובן) במטרת חיבור מזמורים ולחנים עממים על ידי בני
אדם רגילים, כמוני-כמוך. ריגול סתר בין ערביים בין
יד לרגל אינם מאשר אלא מלאכת הרשע אשר בונה חומת מגן
כנגד הטוב שבך. אין אני מנסה להסתיר את אהבתי
אליך.."...
ולמצבנו האופטימי;
איתי נולד ב86', והוא ממשיך בבצורות המלפפונים חסרת
פשרות. אט אט למטה שם תמצאו קיבוץ סיפורים ושירים
ותמונות ועוד הרבה דברים שירחיבו את המושא הכולל.
יצירות אומנות בנוסח פנטזיה הגיונית הגורפים אומנות
אוראליות מוחלטת, בדרך כלל ללא קשר מוחשי לחיים
האמיתיים- וכך יהיה עדיף בינתיים, ממש הנאה המרעידה
את התקרה.
לאט לאט ובביטחון, השהות הכללית בכל מקום שיקבל
תבנית פשוטה של חיבור מ"הווה" ו"פה" אינה קלה נפשית,
אבל היא שווה את זה. ממש עכשיו קצת יותר נחמד - הטו
האוזן, עמדו זקוף, המשיכו בכוח, אהבו.
תהנו..
ביי.
סיגריות, סמים, אלכוהול, אוננות מסיבית, פשע, שירה, אכילה
מרובה, ישיבה בלא כלום, צבא, כעס, מרגרינה כלשהי עם שמן זית -
כל דבר מהנראים מעלה לא תורמים בתחום של יותר מחמישית לדאגות
שלי בעניין האווירה.
|
גופה המעוצב מראה על נטייתה לאוכל חלבי, ואדע שהיא דתיה, אך
בלבה אהבה כמו כל אדם, אהבה פרווה.
|
ויהי ערב, ויהי בוקר, ומולי 8 שעות של ניסיון להתחזק ולהאמין
שיבוא משהו יותר טוב, ומזדנב לפניהם, כמוטציה לא מובנת. חצי
שעה, חצי שעה של עמידה מול חיילת והבחור שובה הלב.
|
"אימא, חייל!" הוא אמר לעברה בקנאה פטריוטית, " גם אני רוצה!"
"חמוד", אמרתי לעצמי בהערכה לצעירים של היום. בחנתי אותו
בשקיקה.
|
הגשר הגדול מכביד על עיניי מוכות מחלת הקרטוקונוס, הוא מסיבי
ומתנוסס ברוח כעלה נידף, הפחד מתעצם אך למעשה אין ממה לפחד,
כבר הרבה חיילים עברו עליו ומכוניות, משאיות ושאר קופסאות פח
ממונעות תחתיו.
|
לא יעזור, לפחות כאן, אם לא בכל מקום, כל בת כיפה סרוגה ההולכת
לה ברחובות, חמושה בחצאית, שיער גולש וחיוך מרומם, היא אשר
תגרום לאושר. ולא לאושר מיני, אתם יודעים, משהו בצד
השמאלי-אחורי של הראש, שגורם לכאבים כשמאוהבים. וההיא שכנה,
במישור של המציאות המשתנה, אז
|
איך את עושה את זה? איך?, אני לא מבין, לא הבנתי איך היא קרעה
אותי כך מבפנים. איך נתנה לי את הפיתרון, את האוויר, את הפרוסה
החסרה שאמורה לסגור את הגולל על סנדוויץ' המיונז.
|
אני מרגיש כאילו איבדתי חלק מהנשמה שלי, שאצבעותיי הרוצות
להוציא מילים מתחסדות נהיו אימפוטנטיות לחלוטין, שנפלתי לבור
עמוק מדי בשביל שאראה אפילו את טיפת האור שמחכה לי אי שם
למעלה.
|
אף על פי שחיינו סבים סביב הניסיון לדעת, ללמוד ולעשות, אין
הרבה הצלחה בלהבין איך צוברים את הניסיון הזה, דברים שכאלו
פשוט קורים.
|
הסערה מתגברת, הרוחות נושבות, העצים כמעט ונעקרים. רעמים
וברקים זועמים בשמים, קרעי עיתונים מעופפים מעמוד לעמוד. אותה
אישה רצה כנגד הרוח, מנסה להגיע אל הרכבת התחתית.
|
לילה אחר לילה לא נרדמתי, לילה אחר לילה יצאתי למרפסת העישון,
דיברתי לאוויר, חיפשתי מלכים, קיסרים ואלים אי שם בין הכוכבים,
אך לא מצאתי מאום, רק אהבה שמצאה לה חלל רחב יותר להתפרש בה,
ולשבור את ליבי עוד ועוד ימים, עד אינסוף.
|
אני מחפש אותה בין העצים, מביט על הנוף, נראה כי החורשה אינה
נגמרת, רק מזהה טביעות צעדים על החול הרך, צעדים רטובים, קלים.
|
היא דיברה שטויות, לדעתי, דברים רעים, דברים שלא היו במקום.
|
השואבק נח לו בדממה על רצפת הפרקט, האישה נחה לה, מאוהבת, על
הספה, מצידה שיעבור הנצח, רק המבטים המצטלבים גורמים לה
לעילאות נפש אינסופית, ומה חסר לה, שהכל ילך לעזאזל, מי צריך
משהו אחר, שיש אותו.
|
שכבתי עם כבשתי ב-12 במאי
זה היה לא כל-כך כדאי
|
אינו הוא כאן.
ניתן לחיים הפולחן
היעזור לפולחן לקטוף התלתן?
|
זה שירי שירת רועים
שנדם הוא על פני ים
ואלפים הם דייגים
זמרי זמירים תרה בחכתם
|
יועצת
כן?
עומר
אני... והדר... אנחנו... קיימנו... את יודעת, יחסי מין...
שתיקה.
יועצת
וזה היה... בטוח?
עומר
אה... זאת הבעיה.
|
סיפור מצויר בגרפיקה מרשימה על יום הולדתו של דובי.
סיפור לכל טף, בוגר וקשיש.
|
תמונה מרהיבה מהכנרת המלהיבה.
|
גרסא חדשה לשיר אגוגו ישן, כלי נגינה לרוב ומשחקי סטריאו
מגוונים.
|
ההמשך המרהיב של משחק הזירגוגים.
משחק הזירגוגים 2.
קצת מגעיל, בוטה ודוחה- אבל המוזיקה והגרפיקה עושים הכל, רק אל
תתמכרו.
|
אל הארכיון האישי (96 יצירות מאורכבות)
|
|
שאני אשפשף? מה
פתאום! יש לי
סילית!
(ועוד מתוך
הפרסומת שהכי
תיעבנו) |
|
