[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
אהובה הקטנה


אל היוצרים המוערכים על ידי אסתי קופרמן
למה כולם את אנה עוזבים
למה לאנה כולם נעלמים
אנה לא, לא מציאותית

אנה גומרת ברבע שעה
יחסים שצריכים להספיק בשנה
אנה שוב, שוב בודדה

אנה מוכשרת המון פוטנציאל
פעם היא תצליח אם ירצה הגורל
אנה לא גומרת, אנה מאחרת
למקום שאי אפשר אחרת

אנה אומרת קשה לי לגדול
אנה שואלת למה לסבול
אנה לא, לא מבינה

אנה חשבה שמותר לה לבחור
וכך מן הסתם נשארה מאחור
אנה פתאום נבהלה

אנה מוכשרת המון פוטנציאל
פעם היא תצליח אם ירצה הגורל
אנה לא גומרת, אנה מאחרת
למקום שאי אפשר אחרת

(משינה)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
המוסיקה הייתה לה אישות חיה, והיא ידעה איך לעודדה. כמו אוויר
לנשימה, נשמה את המילים והצלילים שהפיגו את אישיותה. היא לא
רצתה לחשוב על אופייה מפני שלא ידעה מהו, היה לה יותר קל
להזדהות עם השירים, להם הקשיבה בצימאון רב, תמיד חשבה שהשירים
מרכיבים את "עצמה".


לרשימת יצירות השירה החדשות
גזרי תמונות עפים באוויר
שאריות של שנים שחלפו,
שלוה עוברת הרוח בעיר
הנושאת רסיסי אור שמלאכים נשפו.

אנכי פצועה וליבי דווי
על שבר בת-המוות.
אהבה אין לי, רבו חטאי.
חץ שחוט לשוני.

לרוץ, לגרום לנו להיות
עצובים כל הזמן
דיכאון זה באופנה.

יש דובים גדולים שפוחדים
וגם דובים קטנים
אבל אין מי שיחבק אותם

ותלך לחולות יהודה
אל המדבר הצחיח

מי אמר שהעולם עגול
אולי מה שאנחנו רואים זה סתם אשליה אופטית

רחוקה
מן המבט
החם, המלטף

אכסה אותו
שלא יהיה לו קר
ואז אתבונן בו שעות
עד שיתעורר

הייתה הזדמנות להציל
היא לא נוצלה
כעת מאחור מדי

שוב הכל בערפל מתכסה
ואף אחד לא זוכר מה הוא עושה

לידיעת הציבור
כמה מילים על עצמי:

הפנים הרמאיות שלו מתגלות
לי בלילה, כל פעם
מחדש הוא מסתכל בי במבט

את ליבי הדליק כוכב קטן
ושלח ניצוץ למרחקים

לא שכחתי את כל הדברים
שניסיתי למחוק ולדחוק
לא את סערת הגלים השחורים
הנעלמים אל האופק הרחוק

מה אכפת לקיפוד,
הוא לא מעשן.

ההורים שואלים איפה ילד
הוא נעלם ולא רוצה לשוב
הם טוענים שבסוף יהפוך לשלד
הוא צריך לעשות משהו חשוב

המלאכים הלכו
הנרות כבו
המפה כבר לא לבנה

סונטה
חשבתי שאצא לטייל בחוצות
של הסיפורים בהם אני הגיבורה
ביחד נדבר עליהם כמה שאנו רוצות
אבל לא הספקתי לגמור אפילו את השורה.

לכתוב "סוף" בסוף
זה מיותר.

פגשתי היום עלם אחד
והוא היה הגיבור שלי

אמונה
עד מתי מפנינו תסתתר
עודנו עומדים כקורבנות
רוויי ניסיונות ואסונות

שינויים המתחוללים ברגעים ספורים
מותירים אותי בדעתי מהרהרת
זאת לא ידעו גם טובי המשוררים
האלך בדרך זו או אחרת?

קריאה אחת
שקעה במצולות
בעת עצובה
ירדה לטמיון.

רוצה להתקשר עם החוט
להתלות עליו מטה לנפול
ולהרגיש קורבן שחוט

ראית פעם שיר אילם?
כי כתבתי פעם אחד כזה.




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
ב-13 לדצמבר
נסעת בקו 51
לכיוון ת"א,
לבשת סוודר ירוק
עבה
ומכנסיים
כחולים
הרכבת משקפיים
עבים עם מסגרת
חומה, יצאה לך
קצת נזלת מהאף
וניגבת אותה
בממחטה.
מעוניין להכירך
(אני הבחור עם
השלייקס
המשובצים שחיטט
באף)
צרי קשר במדור
זה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 28916. בבמה מאז 2/12/03 3:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאסתי קופרמן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה