|
תקווה היתה בת חמישים ושתיים כשנודע לה שחייה עומדים להסתיים
בקרוב. בימים הראשונים היא היתה בעיקר מופתעת והמומה, אבל די
מהר התחילו הבדיקות הנוספות והטיפולים, ותקווה היתה חייבת
להתרגל לעניין.
|
|
|
"גיא, אל תבין
אותי לא נכון.
טוב לי איתך.
באמת.
ואני גם אוהבת
אותך.
אני פשוט...
בתקופה קשה .
ואני מרגישה,
שאני צריכה
הפסקה לנשום,
להחליט מה אני
ומי אני לפני
שאני נופלת עליך
ככה...
איך זה?"
"לא רע, ממש לא
רע. קצת דמעות
לא יזיקו"
"הוא עוד יבכה,
המניאק"
מייפל בחזרות
גנרליות לקראת
הפרדה. |
|
