|
רוח נישאת
על גבי כוכבים
אל העץ
המחכה לבואה
|
אם היה פעם גבול
הרי שדמעותיך טשטשו
ואין זכר לרצונותיי
|
אם תדע שאכפת לי
לא תרצה יותר
לגעת
|
בסדק
בין המיטה לקיר
נמצאים כל הזיכרונות הישנים
ומחכים
שאאסוף את הכוח
למצוא אותם
|
סביבו היה ניר
אנשים סהרוריים
משאירים זרעים מאחור
|
מה נשאר לי לכתוב
הכול כבר נכתב, נאמר
וזהו זה הכול
לא נשאר לי דבר
|
את חסרה בשקט שבבוקר
כי היית הולכת במסדרון
נזהרת, לא להעיר את החמה
|
שבת נצבעה באדום נקמני
בזריזות אז כפתרת את החולצה
נשקת לי והבטחת שבקרוב
תשוב אלי מהמלחמה
|
אתמול אכלתי
גלידת תות-שדה בשמנת
גלידה נעימה, מעודנת
מעדן-
|
הרגשתי אני
כשהעלים הצהובים כיסו את רגליי
והייתי שם
כשהגשם התחיל לטפטף
לא חיפשתי את מה שמצאתי
את עצמי, בסתיו החולף
|
דלת כבדה נוספת
דרך ללא מוצא
ואני בכיסים בפשפשת
אולי אמצא סיבה,
להיכנס
|
כתבתי לך פרח
בגוון ורוד
כמו הערב המסמיק בחברתך
|
רשרוש מתנגן
נשמע לידי
כזה שרק מי שער
שומע
|
חוט מסתובב
מתלפף סביב עצמו
עונה לציווי הידיים
והן בזריזות
|
אני לא חושבת ששפת האהבה שלי היא מגע ולא מתנות אלא מילים
מילים שנאמרות
מילים שנכתבות
מילה שעוברת מאחד לשני
|
|
|
הייתי שבוע שעבר
בחתונה, איך
שהחתן שבר
ת'כוס, התחיל
שיר חתונה
מעצבן!
ואז החלטתי מה
יהיה שיר החתונה
שלי!
צפירות עולות
ויורדות!
שיראו כולם לאן
אני נכנס!!!
סרן בנימין
גלעד, רווק
מבוקש, בעוד
התחמקות מהחברה
שלו. |
|
