|
להיחשף,לפתוח תיבת פנדורה ,חצויה,כשבפנים מחלחלת
האמת המפוחדת ה-בוכייה שרוצה לצעוק בקול אני, אני
ועכשיו אני.
אבל,אני משתדלת בכל כוחי להדוף אותה ולדחוף פן
תתפרץ ותכה בזעם ותשיר את יגוני.
לאמת הגדולה אין מקום מלצאת מגרוני. עמוק קבורה
במעי.
רק חצאי משפטים,חצאי אמיתות מי הייתי ומה אני רוצה
להיות.לא מה זורם עכשיו בעורקי,לא החזה הדופק בין
שדיי,לא מועקה וחידלון,לא החרדות הדיכאון.די!
לא לגלות,(לי) פן יתפענח צופן בדידותי:
זו ילדותי,זו מרירותי,זו שירתי.
עוד יום בו מילים שוטות,צמאות,למגע
אוזניים,עיניים,מלטפות,לעולם לא מרחמות!
מפספסים את העוצמה
את הכאב את השינאה
הפעימות הלהבה
הזיונים האהבה
|
שמלת כלולות לבנה
עוטפת תכריכי "אהבה"
מתפשטת מתקלפת ברכות
עוד טרם התנגנו הברכות.
|
אתה כותב את נשמתי האובדת בדפוס ובנהי.
|
להשיל את הריח שלך מעורי
לקלף אותי, לשפשף אותך, עד זוב דם.
ניחוח בושם זול מפרפומריה של פעם
מתערבב בגופי כמו יין אדם
|
אגלי זיעתך הקרה,
נגלית במערומייך הכוזבים.
מתגלגלת בין הסדינים החלקים
נחלקת לשני אנשים.
|
רוח.
מחמם אותי בזרועותיך, מלטף את שדיי כמו בלי משים, גופי מתנועע
בקצב המתאים.
מתקדמים אחורה. פעם נטרפת, פעם טורפת.
|
והלב, מזייף בדפיקות, בום בום טרח, הוא - בא, הוא - הלך,
הוא - נתן, הוא - לקח.
והאור מציף את החדר הקטן, ברגעים הזויים, רואה את מה שיש,
אני חוזרת לגלגל מעלי קשר למתרחש.
|
קיווית שאבטא ביומני תשוקתי הבוערת נשיותי הפורצת הנפרצת
הפרוצה.
|
החולצה שלך נדבקת לחזי, למותניי, לובשת אותי, חושפת אותי
באקראי.
אתה רואה דרך השקיפות את גילי הנשי, את ההתפתלות.
|
|
|
אני יושב לי
בביתי
השעה 1:22
בלילה
כשמראה פלאים
ניצב מול עיני
סלוגן, ולא סתם
סלוגן, הסלוגן
שלי, כך ניצב
לעיני כל עם
ועדה
- המתרגש |
|
