|
נולדה בכ"א שבט התשמ"ד (24.01.84) בעיצומו של החורף,
ומאז זה סיפור אהבה. מאמינה שאין כמו גשם טוב בשביל
לרפא הכל, ומשתדלת להפיץ את האמונה הזו בציבור הסובב
אותה.
חולמת לכתוב ספר, גם אם כיום יוצאים לה בעיקר שירים-
ולעולם לא תפסיק לנסות.
הוא לא הבין מה יש לבתי ספר עם צבע ירוק. זה נראה לו אירוני
שמקום כזה שמנסה לקחת מהילדים את כל היופי- רומז להם ככה על מה
שבחוץ- על העצים והדשא. אבל הם לא מבינים שהצבע לא אומר כלום
כשהוא כלוא בתוך הפלסטיק הנוקשה.
|
פעם (או כך לפחות מספרים) אבא אהב את אמא, ואמא אותו.
אבא תמיד אומר שסיפורים לא קורים באמת, ושהכל זה רק דמיונות.
אני אוהבת לדמיין דברים, אבל אם אבא אומר - הוא בטח יודע.
אין סיכוי שזה באמת נכון.
|
אני אוהבת חתולים.
יש בהם איכות מסוימת שחשתי בה כבר בילדותי. אולי אפילו קודם.
בתור ילדה לא הקדשתי לזה תשומת לב, אבל אני חושבת שבאופן כלשהו
תמיד הייתי קרובה אליהם.
בכל פעם שחתול חולף היה נועץ בי מבט הייתי מבחינה בו מיד.
|
יש דפוסים של אור
שעדיין לא למדתי.
איך הזמן נותן לרוח
לפסל לי בפנים.
|
אני בוכה.
עליך.
אליך.
איתך.
ואתה מחייך.
|
האש שורפת את ההזיה,
העיפרון כותב את המילים,
וכרגיל, הרדיו לא יודע איך לשתוק-
ואומר אותך.
|
רק ילד קטן ששברו לו את הלב
בוכה כמוני-
ילדה קטנה שגזלו ממנה את האמונה.
|
אני תליינית רחומה:
את כל המילים הטובות שלך
אני שומרת בקופסה מיוחדת,
|
רק נורות הרחוב בהקו
בתשובה לאורות ברקיע...
|
טבעת אחת
אצבע אחת
אלפי רסיסים של ירושלים.
מוקדש להילה.
|
הותירי את סימני ציפורנייך
בעורי.
הוא רגיל בכך
ומוכן לקבלן.
כבר ידעתי הרבה לבבות אחרים
גם לך יש מקום שם
והוא בוער מתמיד.
|
גם אני רוצה
להריח את הים
ולא לפחד מהמלח.
|
הכל מתגלים בכיעורם.
גם אתה. גם אתה.
|
הלוואי ויכולתי לבכות
בכל פעם שהגשם יורד במקום אחר
|
הנח לי. הנח.
בעינייך נותרתי
שיה אבודה.
|
אני מנסה ללחוץ על כפתורים,
להתניע,
ואתה משמיע
חריקות חלודות של צחוק ישן
שהשתמר בקליפותיך.
|
מוזר.
איך ריק יכול ליצור
כאלה הרמוניות.
|
למות
זה לעצום עיניים
ולשכוח שהייתי.
|
הלילה נושא אותי למחוזות אחרים.
אתה שם,
והירח האפל.
|
תרשה לי להשתמש במילים שלך?
הן הדבר היחיד שיוכל להכאיב לך
כמו שהכאבת לי.
|
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
|
עשרים שנה חיכינו.
עוד מעט
ותהיו אחד.
|
גושים של חימר
מרחתי על כל הגוף
ועמדתי בצד להתייבש.
|
שוב עסיס הפרי,
דביק וחם,
ניגר כבד אל הקרקע.
|
שאלתי אותך- למה למות?
הקיץ בחלונות כבר נשבר,
ברטט,
בשתיקה רכה,
|
בין ראשי הנטוי
לכתפך הבוטחת
שלושים סנטימטר בלבד.
|
כשדם היה רק-דם
ואש רק-אש
ומים היו חיים
|
יד
מבקשת יד
מבקשת יד.
ואני מקשיבה
ובוכה איתן
ונזהרת.
|
אהבה היא רק שם שנתנו החולמים
לגעגוע
ואנחנו איתם,
מתגעגעים
וחולמים.
|
כולנו מספרי סיפורים.
כל הקשרים
הם שתיקות בראשינו.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
אכלתי חרוב!
סוכרזית החיננית
בבולמוס סוכר. |
|
