|
לא מתיימרת להיות משוררת,גם לא זמרת.
סתם אחת שקל לה יותר להתבטא,
בכתיבה מחורזת, מאשר בעל פה.
כל העולה בדמיון הפרוע שלה ויש לה הרבה!
גם (לשיר) להשמיע קולות.
להשתעשע בהומור...
ולשרבט על תמונות...
.
לא מתחייבת על איכות.
זה תחביב, לא למדתי אומנות.
בתקווה - שתהנו בכל זאת?!
© כל הזכויות שמורות,
כמעט יובל - לאתי ל-ב.
==============
ולבסוף, ליצירות אין "פג התוקף".
מי שטרם קרא, עבורו זה חדש.
"רק דבש"!
מותר ואף רצוי להיכנס לארכיון,
זה סתם מחולק שלא יהיה עומס ע הדף.
הוראות לאלה שלא מכירים את האתר,
נא ללחוץ על שם היצירה באדום ואז תיפתח היצירה
כולה.
למדור מוזיקה יש לחוץ על הקובץ של MP3
או לחלופין, להוריד למחשב להאזנה.
תודה :)
http://www.facebook.com/eti.lazar
http://www.youtube.com/watch?v=VfFZTmunTeU&feature=channelvideotitle
חלק מהשירים נמצאים כאן ביוטיוב:
http://www.youtube.com/results?searchquery=%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8+%D7%9C%D7%96%D7%A8+%D7%91%D7%A8%D7%A7&sm=12
http://www.disi.co.il/4467
אלוהי מרום, ריבון העולמים,
אדון כל יכול,
קח אותי כי פג כבר החלום
קח אותי הן רק כדי לראות זוועות
לא נחוץ לחיות
|
אהוב אותי עכשיו
לפני יבלו פניי
אהוב אותי תמיד
למען ירבו ימיי
|
פעם שמש גם ביום חורפי...
חשבנו זה בשבילנו, באופן אישי!
|
והיה אם תשובי האם תקבלי
את כל שגעונותיי, את כל מילותיי
והיה אם תבואי האם תקבלי
אותי כמו שאני, או אולי תחפשי מישהו כמותי
|
אינך יודעת איפה היה כשבכית
אינך יודעת איפה היה כשרצית
אינך יודעת איפה היה כשכאבת
אינך יודעת איפה היה כשהלכת
|
אל תבקשי יותר
אל תשאלי יותר
מאומה לא נשאר לנצח
כן, הכל עובר
|
למה אלוהים שאת כולם צריך לאהוב
לא יורד למטה ורואה את הכל מקרוב!
|
אני כזאת ושום דבר לא יעזור
כבר לא איכפת לי אם ילך או יחזור
אני כזאת בסתיו וגם בחורף
אני כזאת גם אם יפנו לי עורף
|
אני ייצור שחי
מרגיש נושם קיים
סך הכל בשר ודם
|
בבוקר שאחרי...
ישבנו שתינו קפה
מבטים הצטלבו, מבוכה!
|
אינך נותן לי בימיך הקשים
להתקרב אל נפשך
אינך נותן לי לנחם
ולכאוב את כאבך
|
גע בי...
גע בי במבט מרחוק
גע בי בחיוך מקרוב
גע בי בקריצה וברמזים
גע בי בשתיקה ובמילים
|
כואב וקשה לחשוב שהכל חלף לעולמי עד
ואולי אנחנו טעינו, החמצנו אותך בת
|
וכמו כולן - מתאהבת, נכלמת, מלטפת, מנשקת...
ולעתים - שירים הם עבורי הנחמה היחידה
האהבה הכי גדולה - לעת מוצא.
|
את רוב שיריי אליך כותבת
אילו רק יכולת לקרוא בין השורות
כצרור סיגליות אשר שלוח
רק אנא! גע בהם בעדנה ורוך!
|
כמה חלמנו, כמה לחמנו
נותר רק הזיכרון
עכשיו בדממה
ובשקט הזה
|
בכלוב זהב אני לבד
בתוך ארמון שנהב
אך נפשי לדרור שואפת
|
הוא שוכב בעריסה
בוכה צועק צווח
בלי שיניים הקטן
וכמובן קרח
|
אל תתהלך עם עיניים עצומות
פקח אותם ותראה את העולם אחרת
כל פרט קטן, כמו דרך זכוכית מגדלת
|
הייתכן?
שכל המשוררים,
בחייהם אומללים?
|
הדפים פזורים בחדר דהויים וקצת קרועים
עליהם בכתב קטן נכתבו הרבה מילים
אם הכתוב קצת מטושטש זה האות
שעליהם נשרו דמעות...
|
אני יכולה, כן,
אני יכולה לאהוב אותך!
|
לא אדע לעולם
מה אמר לו לבו
|
לזכר האהבה הישנה היא עוד קיימת
על עיניים חומות מחייכות עוד חולמת
|
זעירים לעומת היקום מסתתרים מאחורי הוילון
אנו על הבמה לא להפגין חולשה או כישלון
|
איך עוברים ה"מיקי-מאוסים"
דרך חוטים כל כך דקים
|
הכל החל ברגל שמאל
בבוקר כשהתעוררתי
הנס קפה נשפך לי
החלון לא נפתח כי
הבגד לא מתאים
הנעל לוחצת
השעה דוחקת
אני ממהרת
|
השגרה מאוסה חסרת כל טעם - חבל!
את הגלגל לאחור להחזיר אי אפשר - אבל...
|
הכיצד הפכו פניך, הכיצד זה ומתי
הכיצד חמקת לי מבין אצבעותיי
|
את הזמן אינני חש
כל דבר כמו חדש
את הנערה שבך
שנכנסה לתוך חיי אני אוהב
|
הוא אץ לו ורץ לו
אין זמן לו אין פנאי לו
כחץ השלוח מקשת הוא עף לו
|
שוכב לי ככה סתם
על הגב ומסתכל,
איך על הקירות
מתחלף לו האור בצל,
|
דמעה שלא נשלטת עוד, אי שקט חוסר מנוחה
ההרגשה כאן מעורבת של סוף והתחלה
|
זה כואב עד בלי די
הוא הסתלק מחיי
זה לא בידיי...
|
בוא חזור אלי
תן לי יד חמה
בוא חזור, בוא חזור
לפני השקיעה
|
מה קורה כאן? למה עוד אוכל לצפות?
מסתובבת סחור סחור, אין לי מעצור
הכר בלילותיי רטוב מהדמעות
אם לא ינערו אותי, אני אצא מדעתי
|
זו הייתה חוויה רצופה אשליות
ומה שנותר לזכר, הן מילים מיותמות
|
תן סימן תן אות אל תלך לאיבוד
תן סיכוי לתקוות
ילד שלי מתוק
|
כך נולד אצלי השיר
בליל אביב, או ליל סגריר...
|
כל דבר יבוא בזמן הדרך כבר סלולה
העיקר זה לוותר קצת ולתת מעצמך
אין צודק ואין שקרן מוחלט, זוהי עובדה
גם האהבה הכי גדולה הופכת לשנאה
|
הוא נאמן אני יודעת
זה מטריף לי את הדעת
הוא עוד יפגע
|
הוא לא תמיד חושב מספיק היטב לעומק
לעיתים זורק מילים שאין בהם כלל צורך
|
זה הנוף המשקיף מחלון חדרי
כמו ים של דמעות אין סופי
|
התקופה היפה, ביותר בחיי כעת
רק אל תקלקל, את היופי הזה כעת
רק אל תקלקל, ואל תזלזל
ביופי הזה כעת
|
מעשים למדוני הלקח
אין טעם לצאת מגדרי
החיים יקרים לי - לבטח
אמצא בם שלווה לנפשי
|
הבן, שזה סוף המרוץ,
כאן מקומך בזה הבית,
תן לעצמך לנוח -
אל תהלך על חבל דק,
על פני תהום פתוח.
|
ואולי לא הבנתי נכון...
ואולי לא אבין... לעולם
הרי הדבר ברור להד"ם...
|
לא איכפת לי מה יגידו כל צרי העין
העיקר שעבורי יש מקום עדיין
|
אם אתה זקוף, כנוע
אין זה משנה לי כלל
למענך נושמת חיה
רק לחלום עליך נמה
|
לרקוד בדיסקוטקים
לרקוד במסיבות
לרקוד ללא סיבות
|
לתת זה לדעת להקשיב לזולת
לתת זה לדעת שלא כולם אויביך
לתת זה להפנים את הפתגם
"ואהבת לרעך כמוך"
|
מביטה במראה
ומה אני רואה
כבר מזמן לא ילדה
אבל גם לא אישה
רואה רק את עצמי
ללא הגדרה...
|
לא מרוכזת, מהופנטת
הכל מעורפל מטושטש
אין ריכוז, אין כוח, אין מחשבה
המבט זגוגי, הלב הולם חזק
|
אהבה מופיעה כהבזק הברק
ללא הודעה אזהרה או אות
אהבה ראשונה לא נשכחת
אך יש תמיד מקום לעוד
|
אז תאמרי מה כדאי
להיות גדול או להיות קטן
אולי שניהם ביחד
זה גורם הרבה נחת
|
אין הגינות, אין שוויון, באפריקה רעבים למזון,
לתרופות וביטחון, הם מחכים, מחכים, מחכים...
אך, בארצות הרווחה יין זורם ללא הגבלה
|
את הזכרונות נשאיר מאחורינו
נחייה את ההווה העתיד עוד לפנינו
|
המכתב הזה אולי לא יישלח לעולם
המכתב הזה אולי לא ייפתח אף פעם
וכמו לכל דבר גם לזה יש סוף
חתום בנשיקה, אוהבת תמיד, שלך עד כלות
|
באופק כוכבי נחבא בין עננים,
חיי כמו ים שוצף,
מכה גלים גלים.
|
בליבינו משאלה, שמחר - אם הוא יבוא
לא תהיינה שאלות, וייתגשמו המשאלות
|
משהו בסגנון שלו
משהו בהבנתו
משהו בדברים שהוא מראה לי
משהו משלו
|
אמרתי לו יהיה בסדר
אם קצת קר קח לך סוודר
מתייסר לא מספר
מתגעגע, לא נוגע...
|
חיוך קטן זו נתינה
יותר גדולה ממתנה!
|
נגן לי שיר פשוט
עם כל הנשמה
נגן לי שיר עליז
שאותי עד הגג יקפיץ
|
אין דבר שלא כתבו עליו שירים
|
ולבך רק שלך וסגור לי לעד
וזרועותיך האיתנות לא לי מחכות
|
יש פריחות וגם שלכת ים רוגע וגועש,
ומול כל אלה מחדש אתה חי ומתרגש.
עוד יהיו ימים כאלה בהם אתה מאושר ושר,
ותשב על כס כמו מלך אם לא היום אולי מחר.
|
סחור סחור, סובב
שב, ללא הפסק...
|
היא כל כך פשוטה, אמיתית
אך לא אוכל לגעת בה
פרח בשמורה, נדירה ותמה
וליבי נשבר למענה
|
גם אתה וודאי רצית לשאת את עוללך הרך,
ולא זכית אף לרגע לגעת ביופיו הרב,
לכשיגדל אלחש לו חרש כמה יקר הייתה לי
ואיך הותרת כך את שנינו ולא תשוב עוד לחיקי!
|
גם אתה וודאי רצית לשאת את עוללך הרך
ולא זכית אף לרגע לגעת ביופיו הרב
|
לא להזניח, לא סתם לקטוף
לא רק לדרוש, גם לתת ולא רק לקחת
להעניק מהנשמה, כל טוב, וראה נחת...
|
לו רק הייתה גינה קטנה
עם דשא וגם נדנדה
פרחים בשלל גוני הקשת
וספסל עליו לשבת
|
הלילות הימים חד גוניים
כל יום אותו דבר בעיתונים
אך אני בביתי החלון פתוח
רק לפרטיות יש לי מצב רוח
|
כך הגיעו למוסקווה
לקהיר ולצידון
לדמשק יבורך אינשאללה
בזכותם גם עראפת
לרבין לחץ היד
|
יש אות ויש סימן שסתיו הגיע שוב
והגלגל אינה נח סובב לו שוב ושוב
יש אות ויש סימן בכל פינה סביב
אך בלעדי הסתיו לא ישוב לכאן אביב
|
רציתי לאהוב אותך, כן - אותך כאז, כבעבר, כעלם...
אך איני משגת את שאהבה נפשי, ממך לא נותר ולו צלם!
|
הכל התלקח מחדש
וכל שנשכח עלה וצף...
|
כל מה שטוב לנו נועד
כל השמחות לנו לעד
כל תפילותינו אשר בלב
יתגשמו - לא עוד כאב
|
פעם מזמן בשמי התכלת
פעם לחופה של הכנרת
מה עבר, לא זה לא חשוב
העיקר שתחייכי לי שוב...
|
רק אז... אבין את פשרה
האמיתי של האהבה
|
תל-אביב תל-אביב
כמעט בירת המדינה
תל-אביב את אגדה
כאן על פני האדמה
|
ולא יבין זאת אף פעם איש
ואיש לעולם לא ידע
ואיש לעולם לא ישמע
תמיד תישאר החידה
גם עבורי גם עבורך
|
מה צפוי בלי ים שמים
פרחים עצים וציפורים
שמש סהר גשם רוח
כל בריאת האלוהים
|
תני לו ללכת...
להשאיר געגוע ולחזור בכל עת
|
קצת קרני שמש שוב על פניי
ייבשו כל דמעותיי
יותר חיוך, יותר אהדה
ישרו עליי את השלווה...
|
עצם כתיבת המילים, זה מזור - וחופש הביטוי, יעזור,
לחזור אל עצמי, אל יישותי, אל דמותי - בתקווה, יש אות!
|
אמנם לאהבה יש עוצמה ללא גבול,
שלעומתה מתגמד הכל, ממול -
אבל יחד איתה תמיד יש סופות!
שאת האהבה מנפצות...
|
אהוב אותי עוד פעם
אהוב אותי חזק
אהוב אותי כמו פעם
אהוב ואל תפחד
|
אך שם הספינה כבר מתרחקת
ים כחלחל גואה בשקט
ומלבי תפילה זועקת
אל תעזביני
|
זה עלול להיות משחק באש...
|
בבוקר שאחרי...
ישבנו, שתינו קפה,
מבטים הצטלבו, מבוכה!
|
בבוקר שאחרי...
ישבנו שתינו קפה,
מבטים הצטלבו, מבוכה!
|
הזמן עבר הקסם פג, עבר ונותר לי רק
בדמיוני...
|
כל כך נדוש אין שום חידוש.
על כל דבר כתבו סיפרו.
וכל מה שנחשב חידוש
ודאי היה כבר בעבר
|
בליבו הוא יודע, יום יבוא, זה יבוא
ובינתיים, הוא שר...
|
בוא חזור אלי
תן לי יד חמה
בוא חזור, בוא חזור
לפני השקיעה!
|
אמור לי רק עוד פעם,
כהבזק הרעם...
|
מחר יחול מועד חתונתי
אך לא אני אלבש את שמלתי...
|
אל הארכיון האישי (29 יצירות מאורכבות)
|
מה קדם למה:
החביתה או העוף
בגריל? |
|