[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"שרה אשת אברהם, שרה אמו של יצחק, שרה..." זימרה הרוח והאישה
הקשישה, הכבדה ולבושת השחורים התנועעה יחד איתה.

אבי עזב את הבית מיד לאחר מות אמא, כך שבאחת התייתמתי משני
הורי, ואני רק בן שלוש. ידעתי כמובן, שאבא נמצא במקום רחוק,
בארץ זרה. ידעתי, שהוא גדול בתורה, ושאנשים משחרים לפתחו,
וידעתי, שהוא הקים משפחה חדשה ויש לו שלושה ילדים.

חדר קטן מאד, אפלולי וגבר צעיר יושב על דרגש, שמחובר לקיר.

מעולם לא נפגשנו, אבל לי יש תמונה שלך. תמונה בגוונים של חום
עם מעט לבן, תמונה שיש בה עיטור באחד הצדדים, תמונה ישנה.

השכם בבקר, כשהשמים עדין צבועים בכחול כהה, אישה לבושה בשחורים
עמדה בפתח החנות לכלי ברזל שברשותה. היא היתה אישה גבוהה ורזה,
ששפתיה חשוקות בנחישות ועיניה קשות.

היא שבתה את לבי מיד: תמונה ישנה בגוונים של שחור ואיים לבנים.
בתמונה ארבע נשים, שכולן רוצות לדבר.

כשהגשם פסק, שמעתי את מגפיו מבוססים בבוץ.

כבר שלושים יום, שאני לא נמצא איתכם, אבל אני כל הזמן בקרבתכם.

יש דלת, שנפתחת ונסגרת מבפנים ומבחוץ ויש דלת, שנפתחת ונסגרת
רק מבפנים.

חק... ח... חה... קי... נשמע קול הסכין, שפוצע ומכאיב וקול
העץ, שמנסה להתנגד, אבל נכנע ומקבל את הדין.

התבוננתי בתמונה שמונחת לפני. בתמונה ראיתי יהודי לבוש בקפוטה,
לראשו מגבעת שחורה וזקנו הארוך לבן. תהיתי, מה הלבין את זקנו
בטרם עת ומה גרם לעצב שבעיניו?

עמדתי בקצה המדרכה והתבוננתי בו. מולי, בפינה הימנית, הזדקר
צריח הכנסיית ומאחורי, במרכז, היתה באר המים.

חדר מיון. חדר גדול המחולק לשניים על-ידי מסדרון רחב. במסדרון
טכנאים המגלגלים מכשירי בדיקה שונים, אחיות המחזיקות טפסים או
דוחפות עגלות טיפולים ורופאים.

אני רוקמת כל יום. אני מעבירה חוט ועוד חוט, מצרפת גוונים או
מפרידה ביניהם וגם מוסיפה מידי פעם תכים חדשים.

שמש גדולה בשמים כחולים וילדה קטנה מתנדנדת. היא קוראת לגבר,
שעומד על ידה: "יותר חזק, יותר גבוה, אבא!"

שתי נשים בחדר, אם ובתה. בחדר - שולחן גדול וכבד, כסאות, ספסל
מרופד וכוננית. על מדפי הכוננית מונחות מפיות לבנות מעשה תחרה
ועל הקירות תלויות תמונות מצוירות בצבעי שמן.

אני היסטוריון,שמתמחה בתקופת השואה. אני בקי בתהליכים
היסטוריים, בתאריכים ובמספרים. קראתי אין ספור מסמכים, ראיתי
תמונות וסרטים וראיינתי ניצולי שואה.

הסוד אתי כל הזמן. אני עוטפת אותו היטב במשפחה שהקמתי ובחיים
החדשים שבניתי.

געגוע
התעוררתי לתוך כאב חד, שפצע את גופי. פקחתי עינים לעולם לבן.
הכל כאן לבן: הקירות, המיטות ובגדי האנשים. האם גם לכאב צבע
לבן? ואני תמיד חשבתי, שהלבן מסמל רוך ועדנה, טוהר וחגיגיות.
ואני מאד אהבתי ללבוש חולצות לבנות המעוטרות לעיתים בפסים
צבעוניים של ריקמה או בת

מאז ומתמיד יש לי כד גדול, שעשוי מזכוכית כהה ובו הרבה מאד
חרוזים: גדולים וקטנים, מרובעים, עגולים ומאורכים ובעקר
צבעוניים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בקר. אכלתי ארוחת בקר. אכלתי? לא... אולי... כן, אכלתי. מריה
הגישה לי כוס קפה, שתי פרוסות לחם, ואפילו מיץ אשכוליות...
לפני הכול, אוכל ארוחת בקר.

מכתב
אבא שלי,
אני בתך, שבעיניך הייתה תמיד החכמה, הטובה והיפה מכולן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הייתי חולה ימים רבים. בהתחלה דווקא נהניתי. שכבתי במיטה נוחה
בחדר חמים ומדי פעם אחד מבני הבית ניגש אליי, סיפר לי סיפור
ו/או הביא לי ממתק.

מנורה עשויה עץ היתה על אדן החלון וכולה מעשה תחרה

הערב יורד והחושך מכסה במהירות את העיר. אני יושבת בבית-קפה
קטן, שאורו עמום
ולופתת את כוס הקפה שלפני.

הילד, שאיבד את אביו, שחק במריונטה. זו הייתה מריונטה ליצן,
שצבעיה אדום, שחור ולבן מעשה תשבץ.




למה אין סלוגנים
על החמישיה
הקאמרית ?


תרומה לבמה





יוצר מס' 33722. בבמה מאז 16/4/04 20:53

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאסתר פליגלמן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה