[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










"אשת הרופא קמה וניגשה לחלון. היא הביטה למטה, אל
הרחוב המכוסה אשפה, אל האנשים שצעקו ושרו. אחר כך
נשאה את ראשה אל השמיים וראתה אותם לבנים לגמרי,
הגיע תורי, חשבה. בגלל הפחד שתקף אותה פתאום השפילה
את עיניה. העיר עדיין היתה שם."

              (על העוורון-ז'וזה סאראמאגו)


עכשיו זה קיץ וגם קצת מלחמה...

עוד שנה לצבא. על קו ירושלים- ת"א- יפו.




לרשימת יצירות השירה החדשות
נשארנו לשכב ערומים,
היתושים עקצו אותי בכל הגוף,
לכל דבר יש משמעות בעיני.

עכשיו אני אהיה עם עצמי, ואתפוצץ מבפנים,
מחכה לשעת כושר.
עלבונות הם מזון לנקמה.

געגוע
געגוע הוא הנובל בהרגל,
הוא פרי של חוסר הנאכל על ידי הזמן.

מצב
הוא רוצה לקרוע את עורי,
לבלוע את בשרי
ולהשאר בי עד שאמות

אני בין לבין, מחזיקה בענף
מפחדת להקטף תרם זמני.

אני לא אוהבת לקרוא שירים ארוכים.
אני לא אוהבת משפטים ארוכים.
אני לא אוהבת שמדברים איתי במילים גדולות.
אני שונאת כשאתה לא עונה לי.

עצב
אם יכולתי עכשיו, הייתי מתה...................

עצב
בעיר שהסתחררה לה,
איבדה הכיוון.
לילות חרוכים,
בשבוע שחון.

מעולם לא ידעתי,
התזמון לא היה נכון.

הרבה מאוד זמן לשכב יפה ולא לזוז
בעצם כי אין לאן, בעצם כי אני לא רוצה.

נוסטלגיה
ואני הייתי שם בתמונה ההיא
לפני הרבה זמן, אולי עשר שנים.

החזה מתמלא באויר נרגש,
העיניים נעצמות בחיוך -
מלחמה.

אהבה נכזבת
כל מה שהיה כבר אין, ואני לא יודעת מה עושים כשנגמר

יחסים
תמצא אותי בין הקירות,
בחלומות צבועים פחד.
בנגיעות חלשות דוקרות,
מחברות אותנו יחד.

החלומות הרעים
הסיוטים הגדולים

כולנו היינו פעם אישה קדומה,
שגילתה את האש
ואת ציורי הקיר
ואת טעם הבשר הנא.

הרהור
הייתי רוצה להיות אסטרונאוט ולרחף.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מת?- כן.
איך? -ככה.
ככה? -סתם.
זה לקח הרבה זמן?- מה?
המוות.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
אתמול הלכתי
למשרד הפנים
וביקשתי להחליף
לתעודת זהות
כחולה, אמרתי
לפקידה שמבאס
אותי הכתום הזה,
היא שאלה האם זה
בגלל שאני
מהשטחים?
אמרתי לה שזה
עוד נסבל אבל
הכי מבאס זה
להיות מזוהה עם
הכתום של
הסלוגנים.



אחמד אחמד בקטע
משירו הכתום
האפור הזה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 28125. בבמה מאז 12/11/03 20:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאשת הרופא
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה