|
"אני נשבע... שאם עוד פעם אחת, עוד פעם אחת בלבד, אני אשמע את
הקול המעצבן שלו קורא לי, אני... אני אתפוס את המגרפה הזו,
ואדחוף לו אותה כל חזק ל..."
"דורון!!!"
"מה?!"
"תגיע לכאן מהר, יש פה ריבוע שפספסת... תביא איתך את המגרפה
ואת השק לעלים!"
|
אחרי שפינינו את הקשיש להדסה, אבי פשוט לקח את הארגז, אמר לי
להרים את המכשירים, והלכנו משם כאילו כלום לא קרה, עוד יום
רגיל של חיים ומוות.
|
אבא שלי תמיד היה אדם חמור סבר.
|
"לעזאזל עם הגשם הזה", הפטרתי לעבר שותפי, שישב באותה שעה
בכורסת העור השחורה במשרדנו.
טיפות הגשם נקשו במונוטוניות על חלונות המשרד האפור, כמתדפקות
על דלתו, מבקשות להיכנס, לברוח מעט מן הקור העז ששרר בחוץ.
|
אתה יורד, מתנשף מעצבים, מעוד שמירה מייגעת של שלוש שעות,
ומקלל ביצירתיות את כל ארבעת החודשים שעוד נותרו לך כאן. כתף
שמאל שלך זועקת שתוריד ממנה את האפוד המציק, בעוד אתה עושה את
דרכך אל עבר המגורים.
|
מילה אחת
לאיש שיושב בפינה
|
אשר יגורתי בא ואין ביננו כלום,
אולי מילה רפה, אולי משפט סתום
|
ובטרם נשקע אל תהומות מציאות
נכרע על ברכינו, נתקן הטעות
|
במשעול של שביל חדש
יש שינוי מבראשית, אך טרם מורגש
|
במגע של ידה, ירעד כל הגוף.
ותכרע ותיפול, מול החיזיון השקוף.
למולך היא תפסע, ותחלוף בעדך.
מלכת הקרח שבתה גם אותך.
|
"שם, באמצע פרשות דרכים, על יד אם הדרך
עמדה לה טחנת רוח, בין שבילי האישות..."
|
גלגלים מתקפלים, ואני נדרך לאחור
מעט של לבן, נבלע בתוך הרבה שחור
הייתי מוותר, אם רק יכולתי לבחור
או לפחות משתיק את הזקן, שלא מפסיק לנחור
|
החול מכה בי
זורק בי עוד גרגר של החמצה
ואני יושב ותוהה לי
|
|
|
איש חכם ציטט
פעם בסיפרו איש
חכם אחר שאמר
אחרי מנה מוצלחת
במיוחד "אישה
תמיד תוציא
מהגבר שלה את
הדבר שבגללו היא
לא תרצה בו
יותר"
-אינטיליגנט עם
תרוצים גרועים
ללמה חברה שלו
מתעסקת עם אחרים |
|
