[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אריק שין
הוא היה יפה תואר לפי כל אמת מידה,
ושיערו היה כה כהה, עד שנראה כחול.
זקנו הסתלסל סביב פה שחייך תמיד
התבוננתי בו
וידעתי

ALL THE BOOKS HAVE BEEN WRITTEN

ALL THE DICE HAVE BEEN CAST

ALL THE HEROES BEEN BEATEN

AND I AM

THE LAST


אל היוצרים המוערכים על ידי אריק שיןאל היוצרים המעריכים את אריק שין
הוא בא כעת, מתוך האפלה,
רוכב במורד השמיים על גבה של החיה האדירה ששמה זמן,

עשוי כולו מטיטניום בוער ואבנים יקרות.
כשהוא פוסע דרך השמיים אל בין הכוכבים,
מבהיק כמו הזוהר הצפוני, כמו אור מרוחק.

יש האומרים שהוא נולד לפני שהזמן החל,
ויש הגורסים שהוא מעולם לא נולד.
אך חבריו ואחיו יודעים שהוא היה פעם אדם.

הוא מוכר באלף שמות ויש הקוראים לו 'הגנרל', ויש
הקוראים שמו 'מושיע', ויש הקוראים שמו אויב או 'שטן'
והכל יודעים אודותיו - אודות האחד.
ומתוך דפי ההיסטוריה, מתוך הדי העבר, בהם הוא צרוב,
כמו רונות בחרב יקרה, עולה משק כנפי הדרקון עליו הוא
ירכב.

הוא טס כנגד הברון האדום וניצח, לחם כנגד צאלח-אדין
והפסיד את ראשו בקרב בקרני חיטין. הוא הדף את הטנקים
של גנרל פאולוס בעיצומו של החורף והגן על סטאלינגרד.
הוא כבש את כל סין תחת דגל שבט הצ'ו, ויחד עם שלושה
ידידים הוא שחרר את הכותל.
והוא נידון מלכתחילה לאבד את אהובתו הנצחית
בכל פעם מחדש ולהותיר פיסת בשר מעצמו בכל שדה קרב.

כל המטרות שלמענן לחם - הפכו לאפר
כבר לפני עידן ועידנים,
והאנשים שהלכו אחריו, חסידיו הנאמנים, חבריו,
קנו מאלוהי המוות עצמו את נשמתו - חזרה,
פדו אותה בדם, פעם אחר פעם - מחדש.
רק כדי להקימו מהמתים,
כדי שילחם למען מטרה חדשה, שוב.

יש הזוכרים את דגלו, יש הזוכרים את פניו,
אבל כל שנותר מנשמתו הן עיניו.
ויש החושבים שהוא עוטה על גופו שריון בלתי חדיר
ומנסים לכן לקלפו מעליו בלא כל הצלחה. ואין זה נכון
כלל, שכן הוא הפך את עצמו לשריון מהלך והנו חלול
מבפנים כמו כוכב.

והוא מופיע תמיד ברשימה השחורה של כל ממשלה וכל דת.
כי הוא עומד מול כל מה שישנו וכל מה שאסור שיהיה,
בשם כל מה שהיה וכל מה שיכול היה להיות.
והוא תמיד נחפז לשמע תרועת תיגר רחוקה - להגן על
הצדיקים והמדוכאים, יהיו יחסי הכוחות והסיכויים -
אשר יהיו, ולהתייצב מול הרשעים בכל קרב.


וכשהוא מופיע - הוא זוהר כמו שמש אדומה, עוצם את
עיני ליבו - ופוצח בשירת החרבות.
ואלו שזוהר בהם אותו האור - הולכים אחר שירתו, חלקם
לניצחון וחלקם למותם, רק כדי להיוולד שוב מחדש -
אחריו.

ואם הוא מנצח, כשהוא מנצח, הוא לא זוכה בעיטורים -
אלא לעטות שוב בשר ולהלך בין הבריות.
ולמרות שכל מה שנותר ממנו הוא אך הצל של עצמו,
הוא -  לא ימות לעולם.

נכתב בידי אחד מאחיו




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מיתולוגיה
ושתי עיניים,
עמוקות מהאפילה
ועצובות יותר מהזמן,
נפקחות
ומתבוננות
בו.

אורבן לג'נד
"אני מכירה אותך מחיים קודמים", היא אמרה בקול מתקתק.
אני הייתי בטוח שהיא טועה, כי בוודאי לא הייתי יכול לשכוח יצור
כה אלוהי ביופיו.

אוטוביוגרפיה
היא הקיאה וצרחה ובכתה על כך שהיא הרסה לעצמה את החיים. היא
בכתה על כך שאיש לא יודע והתביישה ממה שאמא שלה תחשוב כשהיא
תגלה. היא רצתה שיחבקו אותה ואח"כ התמלאה בכעס והחלה לחבוט בכל
מה שהיה מסביב. היא רצתה "שיזיינו אותה, שידפקו לה את הצורה עד
שהיא תגמור ותמות.

זכרונות
אני וערן, מולי, שי ואורן
היינו החברים הכי טובים,
היינו הולכים לכל מקום יחד
היינו צוחקים תמיד ולא פחדנו משום דבר

אני שושנה לוי-שוילי: הייתי אתמול במעצר!
הכל בגלל בעלי משה, הוא התחיל את כל הסיפור.

הוא חזר הביתה עם חבר מהעבודה,
אחד חיים בללי.
חצוף, הוא אפילו לא הודיע לי.

סאטירה
היא הייתה אחת הנשים המוזרות שלינה פגשה במסגרת ההתלמדות שלה.
היא הייתה רזה, גבוהה, אפה נראה כמו תפוח אדמה, ועיניה רציניות
ובוחנות.
על רגליה גרב אחת ירוקה ואחת אדומה וזוג מגפיים מהמוזרות ביותר
שלינה ראתה.

מלאכים אלוהים והשטן
היינו חברים פעם, חברים הכי טובים.
ועמדנו שם, באותו מקום בוער וקפוא.
קו העימות הסופי שבו הקרח נשק לאש,
בידנו היו חרבות ופגיונות,
עמדנו האחד מול השני
ובינינו מצבות של שתי נשים,
במרחק של לא יותר מכמה צעדים,
אבל בינינו, עמד עולם ומלואו.

משל
מאוחר יותר, הרבה יותר מאוחר, כאשר המקום כבר היה שקט ושומם
וכל הילדים היו מכונסים בכיתות, מקבלים הסבר מהמטפלות על מה
שקרה. כאשר כל העיתונאים והשוטרים כבר הלכו, החלו הילדים לצאת
למסדרונות.
הם אחזו בידיהם ציורים, הם תמיד אחזו בידיהם ציורים.

אגדה
בליל אין כוכב וירח על חוט
תשב הנסיכה, על כס המלכות.
מחזרים לה היו עשרים ושלושה
אך אותם לא תאהב,
אהבת אשה.

מלאי גינונים, אפופי יוהרה,
את ליבה לא יידעו, רק על עצמם ידברו,
רק לקחת ירצו, לא יתנו דבר חזרה.

סאטירה
חמישה אנשים עוטי שחורים מכף רגל ועד ראש, עוטים מסכות סקי
שחורות שהסתירו את תווי פניהם גררו אותו אל מחוץ לבונקר.
מסביב, קאבול, העיר היפה בערה. אנשי הכוחות המיוחדים סידרו את
החשודים בשורה אל מול השריונית.

חלום
היא ריחפה שם למעלה,
באוויר, גבוה,
וקראה לי לאחוז בה,
שוב.

ביוגרפיה
העתיד,
היא ראתה את העתיד.
והוא ביקש ממנה בנימוס, שתצייר אותו,

אגדה
במקום אחד הנמצא הרחק הרחק מכאן, בממלכה קסומה של שדים, פיות
וענקים, בעמק של פרחים גדולים וסגולים, חי לו שדון קטן.
והוא ידע הרבה תעלולים ונהנה מאד לבצע אותם.
והיה תעלול אחד, שהוא אהב לבצע יותר מכל...

מיתולוגיה
במרכז היקום, כבול בשלשלאות עתיקות, מחושלות באש הקארמה, עמד
הטיטן.
הוא היה כחול כהה, כמעט אפל, וזרוע כוכבים.
חור שחור היה במרכז אישון עינו, גלגל עינו - גלקסיה מסתחררת.
הוא היה כבול כאן מראשית הזמן, מאז שיכל לזכור את עצמו.

משל
דולי היה אחד הכלבים הקטלניים, שהסתובבו בעמק העצים האפורים.
למרות גודלו הבינוני הצליח לקנות את מקומו בין כלבי המלחמה
הגדולים, ההמסטפים, הזאבים והרוטווילרים.

לא הייתה זו אכזריות יוצאת דופן, שיניים חדות במיוחד, או צוואר
רחב וחזק, אלא שילוב די מוזר

מיתולוגיה
הוא ישן.
ישן וחלם.
חלומות של כוח ועצמה.
הוא חלם שהוא אייל בקצה זנבו של דרקון.

הספד
אני אמן, אם תרצו, אם תרצו משורר.
והשירה הטובה ביותר שכתבתי אי פעם,
נכתבה בדם.
שירת הכדורים וניחוח אבק השריפה.
וזו, זו תהיה יצירת המופת הטובה ביותר,
יצירת המופת האחרונה שלי

לילה אחד בודד בדצמבר, הוא יצא מתוך הגשם, אשר נפתח לפניו כמו
ווילון, רכוב על סוס עייף ונוטף קצף. מאחוריו שישה אבירים
מבוגרים ומאפירים, אך עדיין זקופים באוכפיהם, עוטים שריון
טבעות מכף רגל ועד ראש, מעליו שריון לוחות וקסדות וגלימות
לבנות מעוטרות בצלבים אדומים

ארצישראל
מודעה בעיתון - "רוצה להרוויח 75 שקלים לשעה?"
בטח שאני רוצה.
אולי אני תמים מדי, אולי סתם טיפש, אבל באמת שלא ידעתי למה אני
נכנס, לא חלמתי שיש דברים כאלו בעולם.
אבל אני מניח שיש דברים שחייבים לחוות על הבשר לפני שמבינים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מהי האהבה
אם לא חוד התער.
ואני,
פעמים כה רבות ובמלנכוליה,
פרטתי על כיסופי זה המיתר.

סוריאליזם
לא קרה כך מעולם לפנים.
ביקור מהאהבה והמוות,
לא קיבל אדם,
משניהם - באותו יום.

טבע
The song
of life
and death
Is my religion

בלדה
IT'S A TALE OF A PROMISE BROKEN
TEARS OF BLOOD SHED UPON A BATTLEFIELD
BUT MY EYES ARE FINALLY OPEN
MY DRAGON SOUL NOW SPREADS IT'S WINGS

אהבה
בשעות הקטנות של הלילה,
כשהסהר נולד
ותריסר החיות
עולות ויורדות בגלגל

בלדה
לשווא תשוט ספינה, עמוסת אוצרות
תשוט בחזרה, תשוט שוב לביתו

על הגשר - קברניט, עומד כמו חצוב מצור
עורו צרוב רוחות, בארובת עינו - זוהר ספיר.

בלדה
יש רק אחד אי שם בנצח, אתם את שמו תדעו כעת
והוא הנו מומחה לרצח והדממה היא לו כהד.
כפי הצרוב בכוכבים וברצונו של אלוהים,
מלאכיו של העליון לעולם אינם כלים.

בלדה
The sun is gone to hell

And bloody is the sky.

I hold you my arms,

And I look into your eyes.

אלוהים
הרחק,
על פסגתו של הר ערפאת היורק והמקלל,
באמצעו של מדבר בוער ומיילל,
בין גבעותיה של מכה, הם מתאספים יחדיו.

גורל
מי שמביט בשתי עינייך
ברשתך נלכד
את דרכו שוכח
ואובד לעד

אודה
אל מול שחור השמיים
אל מול ברקים כה לבנים, אני שוכב ומתבונן
בכוכבים ובחצי הסהר
קליידוסקופ אפל נשגב, של צורות ושל צבעים

אלוהים
בכל אדם ישנה אישה. בכל אישה שוכן הגבר.
ובשניהם שוכן אחד.
והוא רואה והוא סולח, לכל אשר בשמו יקרא.
והוא לבד הנו הדרך, מכאן לשם וחזרה.

שואה
בארץ בה ישן אלוהים,
לא תדרוך כף רגלי לעולם.
אנשים זאת עשו, לא שדים.
לא ימחה זהבם את הדם.

יחסים
הקשיבי לקולו, קורא לך שוב בשמך
הקשיבי לקול ליבו הקורא רק לליבך.
אל תתני לו שוב ללכת.
הילחמי כעת חזק, לא עוד בו, אלא עליו.

ארוטי
אכן, קניתי לעצמי חטא נורא, אפל, נצחי,
אך בזכותו, אפדה את נשמתך - בעבורך ועבורי.

שחררי את הדמעות, להן הניחי שוב ליפול.
שחררי את הפחדים. שטפי מעליך את הכל.

אודה
ואני אותך אהבתי,
לפני שנים, לפני זמן
כה רב.
ואני אוהב אותך עדיין
ואוהב אותך לעד.
כי זו דרכה של אהבה.

אודה
והיא תפרח ולא תנבל
תכבה ותידלק ולא תקמול
לעד האש שבנשמת אפך

אמונה
ישנו מקום,
אליו מובילה דרך.

לאחדים היא קצרה,
לאחרים ארוכה.
יש הרואים בה את דרך המלך
ועבור אחרים היא סמטה צידית אפלה.

הרהור
אני קורא מילים נושנות, שאינן מתחברות,
כמו ספר שחסרים בו דפים.
הסוף כבר נקבע, בתסריט שנכתב,
לפי הזמנת הקהל.

אהבה
היא הביטה בידיה
וזכרה כיצד אחזו
באהוב, בחיר ליבה
וכיצד - כה אהבו.

גורל
אלוהיי,
שטוף מעלי
את השמחה
ואת הצער,
את אויביי
ואוהביי.

סוריאליזם
אני צופה הרחק
מעל גבעה קטנה
בוכה ואז צוחק
וצולל - אל הנהר בחזרה

גורל
אני בא מתוך האפילה הנצחית,
מתוך טירות חרוכות
ומקדשים הרוסים,
מתוך צבאות שנחלו מפלה,

THERE IS A PLACE
NOT FAR AWAY,
THAT'S CALLED,
AKAI-DAI-JIN.

אודה
אני אפסע לי חרש, אל המקום
שבו חולמים המלאכים
ואשיר להם שיר ערש
על אהבות, על בגידות ותככים

גורל
כבשים רכות,
כבשים טיפשות.
עדיף להיות: זאב ביער,
ממנת בשר, עבור האנשים.

שכול
בין כרמי גילה לשדות פלשתים,
אני רוקד ובידי רובי.
ומסביבי רוקדים אחיי
שרים כמו זאבים.

גורל
איש איננו יודע את מה שהיה באמת.
ערפילי ההיסטוריה
מתערבלים ברוחות הדמיון,
כמו חולות המדבר, לסופה סוחפת כל.

רומנטיקה
בלב האדם
היא נמה לבדה
שלוש משאלות
בכף ידה

אהבה
אולי זה לא הסוף,
אולי עוד לא מאוחר.
ואז מביט לך בעיניים,
ויודע שנגמר.

משהו
נשבר בי מבפנים,
אני כבר לא מרגיש דבר,
כבר לא מרגיש דבר.

בדידות
We set out together,
East to the sun.
And allmost maid it to heaven,
When they have left one by one

גורל
זמן אותי, זמן כעת,
אל מול צרה בשמי שוב קרא.
אני אגרור אותך כעת,
מהמוות חזרה.

געגוע
שעות רבות של דיבורים
זרמו בינינו.
שירים, סרטים וסיפורים,
על כל מה ש- עברנו שנינו.
ואת איתי שוכבת כאן.
יפה כמעט כמו השטן.
רוצה רק בי
לגעת.

גורל
One foot in hell, one foot in heaven.
Caught in between inside your eyes.
How many times I called your name?
How many times I cried in vain?

Tell me, where the hell,
my fortune lays

אודה
הייתי, חייתי,
כבשתי עולם.
הובלתי צבאות
מאופק עד ים.

דגלים שהנפתי,
בזהב ובדם,
אך כל מה שעשיתי,
היה לחינם.

אמונה
באגמים של אש ואפר שטף בנינו - האסלאם
ואת הורינו הזקנים הנצרות - טבלה בדם

את בגדינו הקרועים לוטפות רוחות האבדון
ביד אחוז שוב את הקלע ואל תחלום עוד על שלום

אודה
The place
where I'm heading,
Nothing awaits me,
but pain.

צמד שירים
מתוכך, זורחים צבעים
בין אנשים שחור-לבן.
הילה של אור סביב ראשך
ועיניך כמו הים.

אמונה
אור קר,
זורם ממעל
ומשנה אותי.

אין לב,
יש אמת רק בכאב
הדבר הוודאי היחיד.

בלדה
אמרי כעת ילדה -"שלום"
יתכן שלא נתראה עוד לעולם.
אהבתי אליך כאש - מהולה הייתה
בחרטות כנים נוטפי דמעה,
אהובה, זכרי את שמי, את שמי ואת עיניי!
הוא נישא בפי כל חי, בוער כמו ענן באור שקיעה.

אלוהים
הפסדנו, כך זה נראה לי כעת.
ניצחו הם ברב הקרבות.
אנחנו איבדנו
חברים, אהובות.

אך מעבר לאופק,
בקצה העולם,
קיים עוד מקום - לא נפל.

אהבה
כשהירח האדום
נישא בינות לכוכבים.
והשעון מכה בתום
את שעת האוהבים

נוסטלגיה
ישנו מקום
הרחק מכאן,
ששמו אבד
כעת.

ושם בינות כוכבי מרום
רוקדות בנות האלים
ושם שרות רוחות צפון
נוגנים המלאכים

וידוי
סיפור חיי הוא מנדאלה
שבשבת אורות וצבעים
בארצם של שדים
שליח-אל הוא רק הלך

גורל
אחיה תמיד רק בשבילך
כשאת מגיעה - אני נולד.
כשאת הולכת - אני מת ונעלם
כל פעם מחדש.

חלום
הרחק מעל בשמי הליל חגים ילדי האל
בהם עולים וגם יורדים צבאות של מלאכים

חלום
ביער של שודדים וגנבים
בין מטורפים ומפלצות
רוקדת כמו רוח סתיו - פיית המטבעות
וקולה זורם כמו נחל - כמו חליל
כמו רוח בעלים - לוחש הצליל
והקסם בקולה - גדל ומתעצם

אהבה
אחזי בי שוב עוד פעם,
עוד פעם אחרונה.
זה קר, זה קר כל-כך
ואז יש רק דממה.

אהבה
החול אוזל לו בשעון,
ימים באים
ואז עוברים שטופי ברד,
ואת יושבת מול מחשב,
יכולת עכשיו להיות איתי,
אבל ילדה - את שוב לבד

בדידות
הם היו כבשים וזאבים,
כלבי שמירה,
צבועים וחזירים
והוא היה שונה.

גיהנום
האני הוא זעקתו של החייל האחרון,
שזחל פצוע, אך חי,
אל מתחת לערימת גופות חבריו ומפקדיו,
בשדות התהילה.

שירה עתיקה
בתוך כרך מתפורר,
עטוף בעור חיה נכחדת,
בתוך חנות של עתיקות
עומד ומסתכל.

בלדה
יש זמן לחיות וזמן למות
והאלים ידעו על מה.
אני הולך, אני אשוב,
כמו שקיעה לאפילה.

יש זמן לחיות וזמן למות
והאלים ידעו על מה.
אני הולך, אני אשוב,
כמו שקיעה לאפילה.

אודה
יש שנולדו לצער.
יש שנולדו גם לכאב.
יש שנולדו לחיוך ולשמחה.
אני נולדתי רק כדי,
לחיות שוב את אהבתך.

אהבה
פוסע על שבילי מולדת
כמו שכיר חרב
חייל זקן, שבע מלחמות
מביט מתחת לרגלי
נזהר ממלכודות

טבע
שירת
החיים והמוות
היא לי
דת נושנת

אהבה
Now, did I promise you forever?
Did you fall for all my lies?
I told you we will come together.
And as for that, I did not lie

ארוטי
בין וילונות סגולים וצעיפים של אש,
היא ממתינה שוב לבדה
היא מסירה שוב את בגדיה.
היא מסירה את כל המסיכות.
שלשלאות כבלי תשוקה אותה
הורידו לברכיה. לרצוני תרקיד גופה.

גורל
אי שם ממערב לשקיעה,
מעבר לשדות התהילה והדם,
על קרקע ירח חיוורת, נחה דמות אפורה,
נשענת על גדם עץ עתיק כמו הזמן.

גורל
היכנשהו בחשיכה,
הרחק מכאן,
יושב דרקון.
לבד מול דלת לעבר,
למקום שרוף, שכבר נגמר,
שממנו לא נותר דבר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סוריאליזם
זה בדיוק הפוך.
הפוך לחלוטין,
מכל מה שלימדו אותך להאמין.
הוא אשר מגשים את רצונותיך -
אויבך המוחלט.
הוא העומד בדרכך -
חברך העליון.

אהבה
הם מה שמבדיל בין תשוקה לאהבה.
אדם יכול לזכור ארוחה טובה שאכל, או בן זוג שעשה איתו אהבה,
אבל זיכרון זה, יהיה מפורט ככל שיהיה, לעולם לא יהיה בעל
משמעות
כמו פגישה עם, או פרידה מ- אדם אהוב.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
גופה קפא בזמן, כמו בתצלום, כלוא בפריים אחד בודד,
בפסגתו של היסוס אחרון
ואז הוא שלח את ידו וקילף ממנה את פיסת הבד הדקה,
העטיפה האחרונה שחצצה בין תאוות בשר לבשר.
והיא ידעה בעמקי ליבה,
שזה היה הרגע האמיתי, בו,
כמו אדמה,
היא נכבשה.

האמת היא בריחה
בריחה מכלא האשליה
ואתם כולכם אסירים
אסירי עולם
בלא אפשרות חנינה
או המתקת גזר הדין
או קיצורו

רב האנשים הם שקרנים.
כולם משקרים.
מספרים סיפורים,
כדי להרשים
האחד את השני.

אני זוכר כעת.
אני זוכר כיצד
כיצד איבדתי את העוצמה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
חיית מחמד
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה
גם לג'וני יש אגו
ואוי ואבוי למי שמנסה ל'גנוב' לו את הכדור


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
אל היצירה
Metal,
Surrender metal
Surrender metal
Live now!

Metal,
Surrender metal
Surrender metal
Let the dragon be born!

ציור מחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

קולאז'
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
מזתומרת "עוד
אחד"?!



צרצר, רגע אחרי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 31373. בבמה מאז 13/2/04 20:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאריק שין
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה