[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אריק שמבוזי
מה, כבר עברו 16 שנה?


אל היוצרים המוערכים על ידי אריק שמבוזי

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלחמתי
"לא." אני עונה. "תמתין מעט. הם תמיד יורים באלה שיוצאים
ראשונים."
אחד החיילים שהיה לידנו נעמד וקופץ מעל החומה, כמעט באותו הרגע
נשמעות שריקותיהם של כדורים מעל ראשינו. החייל נופל לאחור חזרה
לתוך השוחה, ביני ובין ז'אן-פול, וחור גדול ומעשן מעטר את קסדת
המתכת

סאטירה
"מה את עושה?!" צרחתי עליה. "הרסת לעצמך את כל המייק- אפ!"
הרמתי אותה מהרצפה ורצנו ביחד אל עבר המטבח כשמאחורינו
התפוצצויות שלג קטנות שהזכירו את היום-הולדת של אחותי הקטנה
מלפני שנתיים. אין לי מושג למה.

פאק. יופי ליאת. תפסתי את עצמי מתאפק לא לבכות. רק לא עכשיו.
אחר כך. בחדר. כשאף אחד לא רואה. "באמת שזה בסדר." אמרתי.
שוב הייתה שתיקה. "הוא היה ממש צעיר." אמרה ליאת לבסוף.
"כן, " אמר בנצי. "עתודה רפואית."

גיהנום
חזי מרגיש את הבחילה. הם מטפסים בבטן עכשיו, הוא יודע. עושים
את דרכם בכל הכח למעלה. תמיד למעלה. חזי שומע את הליחשושים.
תמיד הם מלחששים. מלחששים ומזמזמים. הוא שומע אותם בכל הגוף,
לא רק באוזניים. יש חושים שנפתחים רק בשבילם. תחושות שאנשים
רגילים לא יכולים להרג

הומוסקסואליות
אבל באמת הייתי צריך להשתין מרוב בירה. אז לרגע שכחנו את האיבה
והיריבות בינינו, אני והזין שלי. וביצענו כל אחד את תפקידו
הביולוגי. כשזה נגמר שלחתי לו עוד מבט אחרון של תיעוב והחבאתי
אותו חזרה בתוך המכנסיים. סגרתי את הכפתורים ופתחתי את הדלת

אני מושיט יד רועדת אל הידית, ומסובב לאט. השער נעול. אני לא
יכול להתקדם. ואז אני שומע קול מהצד השני של השער, כמו לחישה.
אני נבהל ומתחיל לרוץ חזרה. יש זכוכיות על הרצפה. הן פוצעות לי
את כפות הרגלים. הזכוכיות הופכות למלח. אני צורח מכאב. המלח
הופך לאש. אני נשר

"עד לשנייה שאמרת את זה היא לא הייתה אפילו דומה לנעמה!" אני
מתרעם. אבל אני יודע שזה כבר מאוחר מדי. הדמות הנשית הגנרית
שלי כרגע קיבלה את פרצופה של נעמה. וסיפורה מעתה יהיה בבואה של
אותה ילדה, שהכרתי כשהייתי בן 23.

פואנטה
הוצאתי את הזיפו ושתקתי. גם הזיפו שתק.

רוב הילדים האחרים השקיעו בציורים שלהם ואני התחלתי קצת
להשתעמם, אז ציירתי לו גם זין קטן, לסנטה קלאוס. עם זוג אשכים
תואמים. אין לי מושג למה בדיוק עשיתי את זה, אולי בגלל החג
המעצבן, ואולי בגלל הילדים שהעליבו אותי, ואולי רציתי להתנקם
בו קצת, באיש הנפוח הזה, ש

"אתה לא מתכוון להגיד לי כלום?" היא אמרה.
"אין מה להגיד." אמרתי. המשכתי להביט בדג שלי, שוחה בשיוויון
נפש מהטירה לצמח ובחזרה. חייכתי אליו בשקט.

אורבני
דובי מחייך אליה. דובי תמיד מחייך. החיוך שלו תפור לו על
הפנים. אבל דובי חושב, שגם אם היה יכול שלא לחייך, עדיין היה
מחייך אליה. היא כשלעצמה, כך נדמה, נותרת לא מודעת לעיני
הזכוכית שלו הנעוצות בה, מוקסמות. האוטובוס עוצר בתחנה במסגר
18 ונוסעים נוספים זורמים לת

אני מעביר כף יד על הלחי ומנסה להיזכר מתי התגלחתי בפעם
האחרונה. כנראה מזמן. אז הגיע זמן, אני חושב, אבל מצד שני, אין
לי זמן.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
מה יש שם בפנים?
חשבונות מזומנים
מחבר במספרים שלמים
מחשב

יחסים
ואם הייתי לך למלך
סוד הממלכה נשכח
הייתי הבל על שפתייך
כמו מעולם לא הייתי שלך

מה עובר לך בראש?
אף אחד לא אמר לך שזה אסור?

מושך אותך אלי
קרירה ועירומה
ובמסווה של אהבה
מבצע בך זימה

יחסים
אדום בראש,
וחול בעיניים.
יחסים שלמים
בעשרים דקות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לא. לא לחזור. היא אומרת. לא לחזור לעולם. לא תהייה לנו
הזדמנות שנייה. אתה דועך.
אני לא דועך. העולם דועך סביבי. יש הבדל. את לא מבינה.


לרשימת יצירות הציור החדשות
סוריאליזם
אל היצירה
Oil on canvas

שמן
אל היצירה




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
גמבה, אני אוהב
אותך.






זוזו לסטרי
משתמש בשירות
הדואר הסלוגני
כדי לתקן בעיות
בזוגיות.


תרומה לבמה





יוצר מס' 8013. בבמה מאז 29/11/01 10:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאריק שמבוזי
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה