|
תל אביבי, יליד 1982, אופטימי אך זהיר, מופנם אך
ידידותי,דיכוטומי אך לא אוהב ניגודים.
I am a dreamer but when I wake,
You can't break my spirit - it's my dreams you
take.
התעוררנו באותו בוקר מהצעקות של יובל. הוא רץ במרכז הכפר
במעגלים כמו אחוז טירוף וקרא לנו לאסוף הכל ולבוא. יצאנו החוצה
חצי לבושים וראינו אותו רץ בין הבתים כשהמארח שלו רודף אחריו
עם רובה. תוך חמש דקות היינו בחוץ עם הציוד על הגב.
|
"מה זה?!" פרצופה היה סמוק מעט
"ציור המורה." אורי לא הבין את סיבת ההתרגשות.
"לא ביקשתי ציור." היא ענתה והאדימה עוד יותר.
"לא ביקשת שום דבר מיוחד, אמרת לנו לתאר מהי אהבת אמת, אז
ציירתי."
"אורי זה לא מקובל, ואני גם לא רואה שום קשר! אני דורשת שתצא
מהכיתה
|
לאחר ההסבר נתן ליגאל את הזכות לברך ולנענע את ארבעת המינים.
כאשר נטל יגאל לידיו את ארבעת המינים נפל מידיו האתרוג והתנפץ
לרגליו, משפריץ מיץ אתרוג עסיס לכל עבר.
אבישי חייך חיוך משועשע ומלמל: "ממילא אף אחד לא אוהב אתרוג
שחצן"
|
השמיים עטו קשת צבעים בשעת השקיעה בחוף עזה. ניסים עמד המום
בש.ג. ובחן אותם. ניסים התחיל לתהות איך יכול להיות, שבעולם כל
כך מלא שנאה קיימים עוד דברים כל כך יפים...
|
שקד התישב. הוא נתן לרגליו להטלטל בחופשיות באויר בעוד הוא
בוחן את סביבותיו. המקום היה לא מאוד גדול אבל די מרגיע. משב
רוח קל ליטף את פניו והעלה את החיוך של שפתיו אפילו גבוה יותר.
|
"יש דברים שרציתי לומר... שאינם נועמים לי... המילים שבחרתי
אינן... הטובות מכולן..."
שירו של יהודה פוליקר המשיך להתנגן ברדיו. האור האדום ברמזור
נעץ מבט זועם במכונית שלו אבל זה לא שינה כלום. אמיר היה גם
ככה שקוע במילות השיר ובזכרונות הקשורים לשיר זה.
|
ציוץ של ציפורים סמוך לחלון הקטן ברחוב רב אש"י 6 בת"א העיר
את יואב שישן באותו חדר שאליו שייך החלון. הוא פקח את עיניו,
מנסה לחשוב היכן הוא נמצא, על מה חלם בלילה, מה שעה ומה עליו
לעשות היום.
נמצא בבית... חלם על שמרית... השעה עשר והיום צריך להתחיל את
המה
|
נפגשנו במקרה בסנטר כשהלכתי לקנות מתנה לחבר שחוגג יומולדת 21.
בהתחלה לא כל-כך הבנתי שהיא פיה. היא רכנה על דלפק ועיינה באחד
הקטלוגים של החנות.
|
אני אלוהים, אני שולטת בכל, אני יכולה לזמן מזג אויר" היא אמרה
במין התרגשות רגעית שנמשכה כבר קרוב לשבוע. איש צעיר-מבוגר,
בערך על גבול השלושים עבר מולנו ונעץ במיכל מבט מוזר.
מיכל התחילה להיכנס לפני כמה חודשים לכל הקטע הניו אייג'י הזה
|
קרן שמש חמימה נחתה על פדחתו של כפיר והעירה אותו משנתו הקלה.
כפיר מצמץ מול אור השמש שחדר בין ענפי העץ שתחתיו ישן...
|
אפריים שכב במיטתו מנמנם את תנומת הצהריים הקבועה שלו. מחשבות
על טוטו ועל הפלמ"ח מנעו ממנו לשקוע בשינה עמוקה.
בשעה עשרים לשתיים בדיוק נשמע קול התרסקות אדיר מחוץ לחלונו.
|
רעם הירייה החריש את החדר, חתיכות גופו של עוגי כיסו את הקירות
מסביב ואת אופניק ששכב לצד המיטה ויבב בהיסטריה. קרמיט כיוון
אליו את הרובה.
"כמה כסף אתה מרוויח על כל תוכנית היום?"
"ח...חצי מיליון."
יריה נוספת. רוב ראשו של אופניק נעלם וגופו נפל על הארץ.
|
שנייה אחרי זה כבר התייפחתי בלי שליטה בוכה בשירותים כשהעיתון
של סוף השבוע על הברכיים שלי והפנים שלי מלאות כאב של ילד קטן
שהיה חולה המון זמן וכבר נמאס לו.
|
אחר כך הוא נותן לעצמו לגלוש לעולם השני. עולם דמיוני, טוב
יותר. בעולם הזה הוא נמצא עם עוד אנשים תמיד, מלווה אותם
במסעות שלהם. הם גיבורים והצילו כבר עמים ואומות והוא תמיד היה
שם לצפות בהם.
|
"תסמונת החבר הטוב." היא אמרה בקביעה מיומנת שרק היא יכולה
לקבוע. "זה לא משהו שתשמע מהפסיכולוגים, הם עדיין דובקים
בשגעונות של החרמן הזה, פרויד, הם עוד יגיעו למושג הזה..
מיליונים בעולם סובלים מהמחלה הממארת הזאת..."
|
בגיל 70, על הירח
אתה תהיה עיוור
ואני אהיה קירח
שנינו נמשיך להתווכח
|
השמיים האלו, זרועי העננים,
בחרו לחלוף מעל ראשי
בשעת דימדומים אחרונה
|
בשובך יתחיל דף נוסף לסיפור
שיפתיע כל יום מחדש
|
צלמי לי כבשה,
שם בהרים,
או דולפין לפחות,
|
First Rain will wash the dust off the roads,
Clouds will pass through the sky and change patterns
The moon will circle around us, slowly leaving our grasp
|
She wishpered it to me,
can't you see I'm dying?
|
Will you hear my voice,
My dear from a far?
Will you hear my voice
from where you are?
|
אי שם מעבר לזמן ולמרחב
יושב לו האדון עם מילותיו
|
לא יכול לעצור את הסירנה מלשיר
שירי לי מותק!
|
מקלט אכזיבי,
אקטיבי,
בלבי יש נפילה
חסרת תקווה
לאהבה
|
התעוררתי
רסיסים של אור חודרים מהחלון
|
בסוף הקיץ יישבר החום הזה
שמצטבר כבר חודשים...
|
הגלידה זולה,
המים זולים,
אפילו לוחות השחמט זולים,
|
ציפורים אחרונות יורדות לאילת
לוקחות איתן
תקווה אחרונה
של קיץ
|
זה קשה לפעמים.
ברגע של לבד וגשם
להישאר בחתיכה אחת
|
גופך רזה,
כגפרור אשר בער את כל יכולתו
כעת הוא קטן ושביר וחסר כח.
|
אלה אינם הדברים שעשית, מתוקה,
אלא ההדברים שהשארת לא עשויים,
שצובטים קלות את ליבך,
כשהשמש שוקעת אל הדימדומים.
|
כרוח סופה אז סטרת לי
וחיבקת כי היית בודדה
|
ריפרוף קל של שפתיים
מבט ישיר בין זוגות של עיניים
|
הגוף רועד ללא שליטה,
קפה וגלידה ועוגת שוקולד חמה
|
בגדתי בך שוב הלילה.
לא סיפרתי דבר
אף לא קמצוץ של כאב
רק שאוהב אותך, עכשיו ותמיד
ואת לא תדעי לעולם.
|
נשמה מתוקה,
עיניי מלאך,
מה חסר
לאיש הפח?
|
בימים רחוקים, אשוט בספינה
מדבריות של זהב ורגבי אדמה
|
עם ערב תשובי אל צופן ביתך
לאורו של הנר מול מחשב
מילים יטוו בנול כישרונך
עוד שיר לחמם את הלב
|
כשתלכי קחי עמך חסד
רק חסד אחד
|
ושוב כלתה השמש,
וטבעה בים של דמעות,
עת נעורו כוכבים מליל אמש,
מביטים בעיניים בוחנות.
|
לא חושב על השקיעה
לפני שזרחה השמש.
|
בטווח הקטן שבין הים הכחול והעמוק,
לבין החול הצהוב והחם,
|
ישנו מקום בדרך, שבו אוכל לנוח
לעוף מעל כביש האספלט,
לקפוץ ולרחף.
|
בים של חרציות צהובות
עם חיוך ועיניים צוחקות.
|
האם יש אוזניים לקיר?
ולאוזניים מה מחובר, את יודעת?
יש מדינות ואיים רחוקים בעולם.
ארצות וילידים שמעבר לים.
|
"נוח מבקר הלילה בדנמרק"
סיפרה האם לבנה,
עת עטפו יחדיו פת לחם, זוג בגדים,
שני פמוטים.
|
אתמול בלילה נפל דבר בישראל.
בערך בחצות נעץ בי הירח מבט מאשים -
|
השמש ממהרת לברוח
כי גם לה הקור הזה חודר לעצמות
|
ריקוד סלואו במסיבת בית-ספר
ותמיד נעלמתי דום
|
צא וקונן קינתך בהרים
פזר כאבך אל אלפי כיוונים
כאב של שנאה סתמית ואיוולת
צילו של ענן שחור בשמי תכלת
צעקה של אילם במערה מרוחקת
את המבט בעיניי הקבוצה השותקת.
|
ערב ירח מלא
רוח קלילה מנשבת
גילית לי כל סודותייך
כשדרכת על עלי השלכת
|
יש דברים שעוד שווים את הקיום הזה...
|
אחרוני הנופשים כבר הלכו
והמיית הגלים הבוכים
הייתה הקול היחיד שנותר בינינו
ידך בידי
ידענו
וגלי הדם זרמו
נושקים את רגלינו וחוזרים
|
הערב, כשנסעתי למישהי, שעוד לא יצא לך להכיר, נזכרתי.
|
איננו יכולים לתקשר כעת משתי פינות שונות בעולם. לי אין גישה
לאינטרנט, לך אין גישה לטלפון. יעברו שבועות עד שניפגש שוב.
|
זה היה אחרי שברחנו מקרקוב, הסתכלת החוצה ואמרת שהיטלר ימות.
|
Night Swimming Deserves a quiet night...
אני מתהלך על קו המים
|
מיצמצתי פעמיים. תוהה איפה אני. זה הבית שאני מכיר כבר חמש
עשרה שנה. אותם חברים כבר שמונה שנים. אותה מלחמה כבר ארבע
שנים. אותה עבודה. אותו הריק.
|
חצי חיוך התפוצץ אתמול בלילה.
אז מה? המון אנשים מתפוצצים בארץ הזאת בשנים האחרונות...
|
היא הייתה שוכבת ככה. מחכה שמשהו יקרה. שמישהו ישים לב. היא
ידעה שרבות כמוה יהיו מאושרות הרבה לפניה.
אבל הייתה לה סבלנות.
כשהימים עברו הוא גם התחיל להתעניין פחות.
הוא היה מגיע כל כמה ימים מואכזב לראות שהיא עדיין לא מאושרת.
|
ואז ניגשת אלייך עקרת הבית, צעירה ממך בארבעים שנה, זו שהגישה
את הארוחה והיא שואלת אותך - "אולי קצת שינקן?"
לרגע נחנקתי - "שינקן?" משפחה חרדית...
|
אל הארכיון האישי (86 יצירות מאורכבות)
|
|
"אז הוא אמר
לו:
'למה? זה בסך
הכל כלב'"
ההוא שמגיע ישר
לפואנטה |
|
