|
אילו ידעת את רגשותיי,
היית שוקעת לתוכי, לא היית מרפה,
לא היית יודעת שובע, ממשיכה כנהר גועש פנימה,
ללא סוף אל תוך מעמקיי.
|
דמותך אליי באור גנוז
ניבטת ונעלמת
|
מי אתה? יצור מוזר
יצור חסר אונים
מושלך מכאן לשם,
מי אתה שרומסים אותך וקורעים
|
מוחי מוצף מחשבות
וגופי קורס ממשאות
ליבי כמו כלי שבור בלי ניצוצות
|
אני הוא האיש במסע,
המתמודד בימים ודרכם
אני הוא הלוקח נשימה
מכווץ פניי בנחישות, כאילו לא נכנע
|
...בשעות של חופש מעצמך
בשעות שראשך לא בגופך...
תעוף לשמיים ותפרוס כנפיים
וכשאתה שם עם חברייך,
|
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
