|
נולד ב-1983 בפ"ת. גדל וחונך בר"ג. מתהלך בארץ...
אהבתי כה את הבקבוק ששירת אותי במשך שנה. הוא היה יקר לליבי.
החלטתי לעשות לו טקס קבורה כיאות. בערב לפני גיוסי עליתי אל
הצוק אשר ביתי שוכן לצידו, אמרתי מילות פרידה והשלכתי את
בקבוקי האהוב אל האבדון.
דמעה נשרה בעיני על תקופה שעברה.
תקופת החלב.
|
Vibrant souls
Aroused and awake.
Another gift for me to forsake.
|
My life is run by shadow and light.
I spend them looking for the big, fat, white
Knight.
|
Prison personality,
picking up the flesh.
scatterring it with a knife,
shortning out my breath.
|
I don't appreciate
the sorry-ass argument.
it's unapropriate!
|
My over growing attention consuming,
Cannot be held inside me any more.
I'm trying to find a problem to the solution,
By starving myself out the door.
|
And the sacrifice is large,
Since you commit your-self to me,
And there is no discharge,
Only tormenting misery.
|
האור נדלק,
הגז דולף לאט,
שלכת פטמות בשלל צבעים.
|
אשטוף עצמי בים של מלח
שיספיג בי מעט שכחה.
ארכב על טיפות נוסטלגיה קטנות
בעוד הן דולפות בברכה.
איהפך לאדוות הקוצפות בלט,
|
ואני מחפש שוב,
את הקצה הרטוב,
של מה שהיה חיי פעם.
שהתפורר, התמוגג ונעלם.
|
בוקר.
עיניים פקוחות, אדומות, מסרבות לישון.
השחר עולה ומציף לי את החלון.
העיר כבר ערה.
|
באדום חיש עבר,
לאחר שפגע בי,
ממני מה נשאר?
דבר לא נשאר,
דבר.
|
שיהיה בסדר,
שיהיה בסדר.
שלא תהיה רעידת אדמה.
שלא תיפול עלי התקרה.
|
ובמיטה בחום הלוהט,
כאב ראש לפתע משתלט,
ראשי דבר אינו קולט,
דבר אינו פולט.
|
ובסופי כשכבר אהיה ילד
אמות עם פני זקן בדלת.
אמות מחוסר מעש ומן השיעמום.
אמות רק כדי שוב לקום.
|
למשקה שלה יכניסו כדור קטן.
לא משהו רציני - רק שתישן.
אז הם יבצעו את מה שרצו כבר מזמן
ואותה ישאירו בגן.
שתישן.
|
החומות רטובות ולחות.
אני עף דרך החלון.
בין טיפה אחת לאחרת
נח מהמילים בלי לישון.
אל תרצה אותי
זה לא יספיק.
|
חושף פאה לשמש כמו השמן שניגר
על פנים של מלך
שאף פעם לא יספיק לו המשפט.
|
תוגתי נחשפת בפני העולם,
כפשע נתעב, כמשהו מוחרם.
הצעקה לעזרה שותקת בפנים.
הנשמה שחורה, המים קרים.
|
ומקום זה,
הנפלא, המדהים והקסום,
הופך אט, אט,
לרגיל ואטום.
|
אצא מהררי הבטון
המקיפים אותי באפרוריות משתוממת.
אזחל כמו נחש על גחון
כדי להשקיט נקמתם הצורמת.
|
ריח של צל הבוהק בעיניים,
טעם רעמי עצב,
של החיים בשוליים.
|
ירח מזוקן,
מביט בי מן העננים.
ואני יודע שאין דרך חזרה.
|
והוא יבער.
ואת רוחי יצמרר.
ואת שק דמעותיי יעורר,
ואותי ינער.
|
לילה אחד
קמתי לבד,
יצאתי לטעות ברחובות.
קבצן בלי יד
וחתול מעוות
מתכרבלים בפינות חשוכות.
|
אין געגוע, רק נוסטלגיה מתוקה.
רסיסים צוננים של עבר מרוחק.
|
הצילו אני צועקת.
בעוד המערכת את אישיותי בועלת,
ולא מסיבה לאף אחד תועלת.
|
המלחמה עוד לא הפציעה.
היא רק אורבת מעבר לפינה.
זה לא נכון. היא לא הגיעה.
היא מתחבאת כבר יותר משנה.
|
על פי היא יושבת
אט אט נשרפת.
מעלה עשן.
|
לשפוך בהתחלה קצת דמעות.
מספר משפחות שכולות,
1 עצב, 1 דיכאון וכמה נרות.
|
את אוצרו זנח מכבר
ללא תוגה או שאר בשר.
משתלח הוא חופשי!
אבד הקלח על חיי נפשי.
|
חמצן לא נכנס, דם לא זורם, הלב לא דופק.
עיני פקוחות לרווחה.
מאחוריהן בשר רקמה שעד לפני שניות ספורות ידע.
כעס, עצב או שמחה.
|
פשר ועוד פשר מכלים הם את האין.
קשר ועוד קשר זוללים שקט עויין.
לגבעולי תומה, רגש ויצרים
הופכים עלעלי תחושה ובסתר מלבלבים.
|
עידן האלוהים כבר תם.
ספק ישוב,
ספק נרדם.
|
עכשיו הוא צוחק,
השוטר שסרח.
בלהט שואף,
מריץ שורות בכיף,
שלקח מאסיר שברח.
|
לחזור אל הבושה,
להשתמש בה.
היא כמו נשק יום הדין.
מוטלת שוב ושוב
כנגד היצרים.
|
את דרכם צורבים מטה,
אל מקום לא מוכר.
מן החתך בבשר
אל חשכת ימי עבר.
|
ואת, מעוררת רחמים ככל שתהיה, מכסה את ערוותך,
בתקווה שתוכלי לגרד טיפה,
מכבודך הרמוס על הרצפה.
והשקט נוטף מסביב לקירות
בניצוח קרני עשן,
מנסה לפזר את סימני הזמן.
|
צלח את הנחל ילדי!
שאחר-כך יוכלו להתווכח,
קצין צודק קצין אשם,
קצין עם נזיפה בורח.
|
כרכור נשמע מבטני.
הרעב יוצר
בור בתוכי.
|
פעם זה היה אמיתי
יכולתי לתמרן.
היום זה שוקולד מריר,
התקף זעם מתמתן.
בין המגדר לגדר
ממתין בדממת סדן.
שלא יגיע הפטיש
ויתפסני לא מוכן.
|
נעוף מעל העיר ונחזור בזמן
נהיה טהורים מממון או פולחן.
נשב על החוף.
נשתה ונישן, נשתה ונישן.
נשתה ונישן, נשתה ונישן.
|
שגעוני יגיע בטיפות,
קטנות ושמנוניות,
הן ינזלו לי על המצח...
|
שרשרת אישה.
היא בטח לוקחת.
לחסל ת'כאב.
עכשיו היא שוכחת.
|
ומה קורה כשאפשרויות העתיד מצטמצמות? האם כל שנותרו הם חלקיקי
העבר? מה קורה כאשר נגמרים כל חלומות חייך, כאשר כל נופי
הבראשית בהם רצית לבקר, בעתידך, מתרחקים ממך, מפני שעתידך קרב
לקיצו?
|
אין סיבה לכתוב היום. כל מה שאכתוב, כתבו כבר וכל מה שארצה
לומר כבר הבהירו. אם זה במטאפורות עמוקות משמעות ואם בסרקזם
דוקר במיוחד. לכן הכל היום חייב להיות מאוד מתוחכם. חייב להיות
מרטיט חושים, מנימליסטי או קיצוני ובעל פואנטה. אין שום סיבה
לכתוב
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
ישו.
מוחמד.
משה.
פרוקופייב.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
