|
פזמנואי עברי יליד 1968
לפניות - berzulik@gmail.com
אם אתה לא יודע לאן אתה הולך
כל דרך תיקח אותך לשם
אני זוכר איך דלה מכיסו גוש סוכריות דביק ותחבו לידי
|
אהבה לא כותבת שירים
והלילות לא פותרים חלומות
החיים בכלל לא קלים
וגם לא הולכים להיות
|
ביום העצמאות שנת שמונים וארבע
היינו ביחד והייתה לי סיבה
היו רבבות אנשים ברחובות
והייתי איתך והיו לי תקוות
|
במסיבה הגדולה בקולנוע דן,
ראית איך הולכות שנות השמונים.
לעיר היה פרצוף מאופר
והשמש זרחה במועדונים.
|
אני יכול לחשוב על אלף דברים
שהייתי עושה -
אילו היה בי כוח מסוים לעשות.
אבל לעת עתה...אני, באופן מטאפיסי לפחות,
גורר את עצמי באלנבי..ממלמל מילים,
מתקשה לכתוב.
|
דוקר כמו חלום שכבר לא יתגשם
|
אתה מדבר איתי על זיכרונות
אני לא מסוגל לשום דבר אחר.
והחתול מיילל מעבר לדלת,
והשכנים ביום א' לבן
|
חייב להרגיש ולנסות לאהוב
אולי פעם אחרונה ואז לעזוב
לקום וללכת נואש בלילות
כבד שיכור אבוד ומסוחרר
להביט מעורפל מצפה לזריחות
יותר מפעם אחת -יותר מפעם אחת
להיות משוחרר
|
יהיה פעם טוב או לפחות בסדר
|
זה קצת מוזר להשתכר ביום רביעי,
אולי תצליחי גם לבכות - לבד מול הראי.
|
אני חייב להשתחרר
הוא לחש לעצמו
השעה הייתה שלוש ושלושים
לפנות בוקר.
|
אדית פיאף ואמי
על אותו אקורדיון ממשיכות לצוף.
את בהזיותיו של אהובי המתוק.
|
ועכשיו כשנסעת בוא תספר מה איתך,
מה פגשת בדרך מה גילתה נשמתך.
לא משנה הימלאיה, לא משנה גיברלטר,
לא משנה המרחק - אם אתה מאושר.
|
ומעל ירחפו שמיים גדולים,
מעל ארץ אחת מוכת עיוורון.
|
אם הפחדים שלנו זרוקים שם,בחושך.
ואם אהבה הופכת ספק עד הבוקר.
|
הם קרעו ממך את השמלה ולבשת כבר אחרת
והלכת אל הים ועכשיו את חוזרת
|
בבגדי שבת ולב מנותץ
את רואה את הסוף, לעברך שוב הוא רץ
|
לא כדאי להתאהב, תראה כמה דמעות
|
רחוק מכאן
יש אלף אנשים עם אלף אהבות
|
ג'ים ואני חטפנו
ברכבת הלילית מסביב לאמסטרדם
את תמיד שאלת "תגידו השמנתי?-
ומה צבע השמיים" וג'ים נרדם
|
מכאן והלאה,מכאן כבר לתמיד
|
תמונתה של פרה העומדת בחושך כסימבול מוחשי כמעט להכל
|
ואת תחיי שנים יפות עם הרוצח
|
אומרים שאנשים, הם לרוב רק מה שהם
ותמיד לפני הטוב אתה חייב קצת לדמם
|
אל תגיד לי מה פתאום
אצלי זה כך יומיום
|
שקיעה וזריחה וזה הכל בנאדם.
|
קודם נצא מעזה ונחזור לת"א
|
הפזמון הנכתב קצת לפני ...והושלם קצת אחרי..רצח רבין
|
יום אחד אותך יראו
ואז תראי - הם יופתעו
זה לא תמיד נראה - בשבע עשרה
|
בנות !
הזהרו מעצי הבאובב ההומואים.
|
ריקוד הפנדנגו של ארבעה אנשים
|
מילים: ירמי קפלן וארז ברזוליק
לחן: ירמי קפלן
תסריט - עודד תורג'מן
במאי - אהרון קפלן
|
לחן וביצוע - רונית רולנד
עיבוד - דודו טסה, שמואל דניאל ורונית רולנד
בימוי - מילי בן חייל
|
אל הארכיון האישי (47 יצירות מאורכבות)
|
|
אני שונאת
אותו.
או שהוא לא יורד
בכלל,
או שהוא מפסיק
באמצע.
ממאוכזבות
נאפסטר. |
|
