|
 
יליד 70, איך שהזמן עובר. עדיין ילד מבפנים, אך בשל
מבחוץ. מחפש במה להוציא בה מחשבות שהעליתי על הכתב,
אל אור הזרקורים. קצת חושש, אך חושב שהגיע הזמן,
לשמוע את דעתכם הכנה. חלק מהשירים בוסר ואחרים יותר
בשלים, אבל כולם מבטאים תחנות בחיי, וסיכום של
חוויות תחושות מחשבות ורגשות.
פארק, בגינת הכלבים
את משחררת אותו לחפש אהבה.
הכלבה התורנית כבר מחכה לו שם -
הם תמיד בוגדות עם כלב אחר,
|
היא מגישה לו כריך
בתוכו מרוחה אהבה
הוא מברך
אחר כך נוגס בשקט
|
כשירד הערב
ורוח החל לנשב
עמד זוג זקנים
על שפת הים
והחל לחשב.
|
יש לך לב פצוע
הוא נדקר במלחמת אהבה
שחיפשת בה
פינה קטנה
שמותר בה לחלום.
|
מכתב שלוח
ובתוכו מילות אהבה,
שכתב מחזר.
כמו עלה שנאסף עם הרוח
ולא יודע
היכן ומתי ייעצר.
|
אמצע החיים
בבית קפה.
הרבה בוץ בקרקעית
ואפר של חלומות.
|
אריחי ילדותי קורסים
יחד עם כל אדם שהולך
ומשאיר שקע בלב.
|
את אשה וילדה
באותה המידה.
אני נבוך מכך
ומתפלא,
|
המזל שלך,
מתעתע.
את מחפשת אותו,
בתחתית ספלי קפה,
ו
|
מיטה וצלב מעליה,
נזירות בצבעי לבן.
אנשים בסוף הדרך,
הדרך לאלוהים עוברת מכאן.
|
רבה פתיונות מושלכים
אל הים
והים איננו מלא.
תמיד נלכד פתי
נוסף,
שהשקר
בחכתו יעלה.
|
אנשים מטיחים האשמות
והאשמות מחפשות כתובת
המזבח נערך לכפרות
והעשן שהועלה
ממתין רק לתקרובת
|
אולי כדאי להקשיב לשני,
במקום לשלוח הודעות,
ולהתחבא מאחורי
מכשירים מדור שלישי
|
נהרות שוצפים מים
ונותנים לנו את נוזל החיים,
אך אנו בני האדם
לא תמיד יודעים
עד כמה הם יפים.
|
הניחו ליונה
היא לא תביא
את ענף הזית במקומכם.
|
בסתם חול של יום
חג בלב,
כשאוהב עד כאב
|
שתי דמויות לאורך ים,
השמש שוקעת לאיטה.
גאות דוחקת שפל
לשולי ההכרה
|
צפירה שמלחינה כאב
עמוק
זר אדום על הקבר
צועק
מבין אלפי מילים
רדודות
|
לאן נעלם החיוך
בתוך לילה
שמכבה את השקרים
או שאולי התפתית להאמין
שבחושך כל השקרים לבנים.
|
נסקת כנפיים,
ושכחת לשוב חזרה.
המשכת במסע
עצמאי לשמיים,
|
הלכתי לישון
ושמתי את חלומותייך מתחת לכר.
אולי אחלום אחד מהם,
מקווה שתגידי מותר.
|
וכשהשתחררו מטוסי המיראז'
ממטען הפצצות,
שהעיק על קיבתם,
תם הסרט
והמציאות המשיכה בהקרנה
ליעד הבא.
|
נודד ומתנדנד
בתוך תעלות הגוף
הוא מחפש שווי משקל
ואחיזה בחושים
|
יש שם ים
וקוראים לו ים המוות
אך האמת,
שיש בו הרבה חיים.
|
אני מצמיח כנפיים
בגוף טעון געגועים
נע במבוך של
שבילי זכרונות
מצהיבים.
|
ש איש שקוראים לו כולם.
כולם הולך בדרך
שמשתנה בכל יום
ומחליף בגדים
מהצבע הגזרה
או סתם בלי סיבה.
|
תראה מזח תשמע אותנו,
כמו מלח במים
שבועת אוהבים.
אם רק תבחין בדמעות שבעיניים,
תדע שגם אנחנו לפעמים טובעים.
|
מזרח ברלין
ברכבת
שני זקנים יושבים
אחד מול השני.
|
מטוס קרב
בליבו של
שדה פרחים
מניף דגל לבן
בפני צבא אדום
שפורח מתוך
אדמת אביב
|
תמימות של ילדים
שחלפה בין
משחקי מחבואים
קמטים עקשניים בפנים
|
בחדר בו ישב,
פרטה גיטרה
מנגינה לגעגוע.
היא נישאת,
|
באניות שנכנסות לנמל
אני צופה
דרך משקפי שמש
שמסננות קרינה
|
ספה אדומה
מונחת
בליבו של פקק
המשתרך לאיטו
|
החיקוי המושלם ביותר
יישאר חיקוי
כי מקור יש רק אחד.
|
עובדת זרה,
בארץ זרה.
הביאה איתה
צרור בגדים,
|
השתקפות ענני הנוצה
בתום לבן מחטא
על המים,
נשאת בגאות הגלים
|
עין טובה
לב רחב
ומבט
אש בשדה קוצים
|
רחוק ענן גשם
קטן
מזכיר לי שלא הכל ורוד
ובחיים
|
שני פחדים,
נפגשים באמצע החיים.
ממיסים את עצמם,
בפני האמת.
|
אדי האלכוהול,
הנידפים מהבל פי החם,
נטלו עימם שאריות אחרונות,
של פיכחון ישן.
|
המדים המקופלים
מגוהצים וממתינים בהקשב מתוח
לפקודתך,
שתבוא ותלבש את החיים היפים
שחיכו רק לך.
|
גם מטוס
שמתגבר על חוקי המשיכה
לא יכול לעצור כיסי רגשות
שהולמים בחוזקה
על קירות הלב.
|
לרגע של חסד
מנחם בדרכו
הייתי נותן הרבה
|
קו השבר
של הלב.
מצדו האחד שונא
מעברו השני אוהב.
|
בתוך חושך
שנדקר בחזהו
בלהבים חדים
של אור
בוקר מקיץ מחלום
וזורח
|
ריח בושם עמום
שנותר במעלית הישנה
הזכיר לי אותך
כמו את הכאב על לכתך
|
בחוץ חורף,
מעליי מעיל עבה
ובתוכי
משהו מתחמם
ומתבשל לאטו.
|
שישי,
שעת בין הערביים.
אחרוני הקונים מתפזרים.
אחריהם נאספים
מלקטי שאריות אוכל,
|
כשסיימתי לכתוב את השיר
פיזרתי מעל בתיו
אבקת סוכר
כדי להמתיק את העצב
שתפח יתר על המידה.
|
שקט בבית העלמין,
רק קדיש בודד נשמע
ליד מצבת אבן
שדמעות שוטפות את האותיות
|
שתי דמעות
בודדות
נשרו לרציף העץ
ובכו
|
לילד שניגב דמעותיו
לא נותרו עוד ממחטות.
את הלוחם שחזר מן הקרב
מעטרים אותות וצלקות.
|
בדרכון שלך
יש כבר הרבה חותמות אהבה
שנשכחו
ואחרות
עם דיו טרי
ספוג בדמעות
שטרם דהו.
|
|
|
הי אתה!
כן אתה!
אני מדבר אליך!
תסתכל עלי כשאני
מדבר אליך, שב
ישר, וסדר מייד
את ערימת הזבל
והניירת שיש לך
על שולחן המחשב.
כן, אני יכול
לראות אותך! זה
ממש בושה איך
שאתה חי. שקם את
עצמך, ומיד. צא
החוצה לשאוף
אוויר, אתה פה
כבר כמה שעות,
נכון!?
אני מכיר אותך,
זו לא הפעם
הראשונה שאני
רואה אותך פה
ככה. יאללה,
תתארגן!!
צרצר, האח הקטן
צופה בך. |
|
