[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 163676039 163676039
אל היוצרים המוערכים על ידי ארז עמית

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מולו שלושה אנשים היו עסוקים בלפצוע קבר קטן באדמה, הם כבר
פשטו את החלק העליון של החליפה. לידו עמדה אישה יפה אפילו יפה
מאוד עם שיער חום ועיניים כחולות בלי מבט היא הסתכלה קדימה
לכיוון שדות החיטה.השדות היו צהובים.

"תגיד, סתם שאלה. אתה לא אמור לשלם על החטאים שלך רק אחרי שאתה
מת? לפחות לפי התורה שלנו זה ככה" אמר שמעוני שהתחיל לחשוש
שאולי קרה משהו והוא מת.
"שמע" אמר האיש הזר בטון של מורה ותיק שכבר ראה דבר או שניים
בחיים "ככה היינו עובדים פעם".

רינה לא אמרה כלום היא רק עישנה את הסיגריות האלו שלה שלא
הייתי מעשן אפילו שהיו משלמים לי כסף, אבל זה לא חוכמה אני
ידעתי איך מייצרים אותם.

אז היה לנו זמן לפתח חיים היום יש רק אותי ועוד איזה פאק מן
אחר שעסוק רוב הזמן בכלל בחלטורות בשביל משחקים אחרים, הוא עשה
את המוט של הפופקורן כמה זמן וכל מיני דברים נוספים.

הסיפור שלנו מתרחש בעיירה קטנה ולא משמעותית רחוקה מאוד מאור
הזרקורים, כל כך רחוקה מהם שהמילה זרקור עדיין תקועה על הכביש
הראשי עשרים קילומטר משם תופסת טרמפים, במקרה הטוב אפשר להשיג
שמה פנס.

החולצה קלה נטולת מחשוף קווי גבה הדק וכתפיים מנסים לפרוץ דרך
החולצה, שדי בוסר נמחצים מפאת ספרי הקודש הצמודים חזק. לראשה
שיער אדמוני בוהק בקרני השמש הדלוחים, שכן חורף.

זאב ניסה להחדיר לשיחה מילה, ניסה להסביר שמצבו הבריאותי של
בלקי טוב ואין שום צורך לקחת אותו לווטרינר או משהו דומה. הוא
אפילו רצה להגיד לה באיזה חצי חיוך, "את צריכה לראות איך הוא
קופץ ומשתולל לפני שאנו יוצאים מהבית" אבל שתק

זה היה סיבוב חד ויוסף היה על שבעים לפחות אז המשאית התהפכה
לואדי שהיה בשוליים, מוסא התעורר אחרי איזה חצי שעה שכולו מלא
בחרא ובנוצות של תרנגולות ונראה כמו גירסה ערבית (לא מוצלחת)
לסרט בירדי

פתאום נכנס לך איזה משהו לעין ואני יודע כי בדיוק שפשפת אותה
עם היד הזאת שלך שנראתה כאילו מישהו פיסל אותה בברונזה, אני
הייתי במכונית שלי שומע איזה שיר ורוצה להיות שם לידך להריח
אותך, להשען אחורה ולהיות הכי מאושר בעולם עם חיוך של ג'ק
ניקולסון

נראה לי שהבעיה העיקרית של האנושות הינה סקס. ניסו כל כך חזק
להניע אותנו מזה. המציאו כל מיני מחלות, איסורים מוסריים ועוד
כל מיני מגבלות. יש אפילו מדינות שמוציאות אנשים להורג בגלל
סקס. אבל אנחנו, גורנישט, לא מעניין אותנו כלום אנחנו חייבים
סקס.

כשסיים לכתוב את הסיפור היה מניח את כפות ידיו בחזרה במגירה,
אצבעותיו היו מוטלות חסרות תנועה על גבי קופסא של בטריות.

יום שישי אחר הצהריים, ערב חג, שיירה של אנשים לבושים לבן עשתה
את דרכה לכיוון בית הכנסת. אני עמדתי ליד הכניסה לחצר, נשען
בנונשלאנטיות על עמוד חשמל, ידיי משולבות על החזה כמו איזה
מבוגר. רוח קרירה ציננה את גופי שעטה על עצמו גופיה דקה בלבד.

פנחס היה חרא של מאפיונר, בין הגרועים ביותר בתחום. אני לא ממש
היכרתי אותו עד לאותו יום רק מכל מיני סיפורים שחבר שלי שלום,
סוחר סמים עם שם טוב ומוניטין לא רע בכלל, היה מספר בתור
בדיחות

רקס היה הכלב הכי מרושע בעולם, לידו היטלר היה מאמא תרזה. הוא
היה כל כך רע שבמיוחד בשבילו המציאו את המושג מרושע. אפילו
הבעלים שלו, יוסף, החזיק אותו בלית ברירה וזה בגלל שאישתו
לשעבר (המנוחה) אהבה אותו מאוד, קצת חולני

שולי כותנתה מתפתלים מאחוריה, ומספיקים ברגע האחרון
להקדים את הדלת הנטרקת.
שקיות מהסופר וריח שווקים, חודר לאבק
ומפריע לנמק.

הוא מתיישב על הספסל, חוכך בדעתו. מבטיהם שוב נפגשים בדרכם
אליו וממנו. היא באמת יפה, פניה צרובות השמש ועניים תכולות.
מסתבר שנתקבלה החלטה שכן הוא צועד עם האקדח שלו שלוף לעבר
הנהג. עכשיו אפשר לראות שחסרות לו די הרבה שיניים. ריח דגים
חריף נוטף ממנו.
הם מתו

אורבני
הוא עשה אהבה עם הריצה מתענג על כל צעד וצעד על כל פיסת נוף
שהיתה נעה לאחור, על כל שיבולת, ורגב, וציפור מרחפת בשמיים,
ובז שמרפרף בכנפיים מסתכל על האדמה, על עמודי חשמל מעץ חום
צהוב, על אבן שעבר, על מסילת רכבת, ערימות חציר.

מעוניינת להשכיר את האיברים שלי, לא את כולם כמובן. רק את אלו
שאין לי בהם שימוש כרגע, או כאלה שאפשר לוותר עליהם. לא מוכנה
למכור, רק להשכיר.
נא לא להתקשר בשבת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
טבעי
המקום הזה
בשבילה, לא
בשבילך
היא בו כמו דג
באמבטיה.

החושך שמשאיר הוא על פינותיה
המוארות.
דומה הוא ללגימה ארוכה של יין
שמשאירה את הכוס ריק.

והרוח,
מאיפה היא באה לפה
מאיפה מגיעה לחדר הסגור הסגלגל המעוקל
בפינות
כמו חרב צרת להב

כמה חם
עד שאפשר לתהות מה היה לנו לצאת מהים.

בחיי, כמעט לא שמים לב.
במזנון של האגף לשיפור פני העיר
הבל פה של המאוורר החלוד מלקק זיעה מצוואר פלאסטיק (חיקוי) של
שנהב.
צולעת

או שהיה וביקשת עזרה
ראשונה או אחרונה מה זה משנה העיקר המשחק
דמעות, חתיכת דמעות כמה כבר אפשר
לבכות או לכבות את האור

המהפך הושלם
ושוב אותו אדם
עם סטיות ושאריות של חיים ללא עכבות
בדם

עינייך הנעצמות למחצה ממגע ידיו
של מישהו שהכיר

אני רואה את ערפילי הבוקר מתערסלים על צמרות בנייני רחוב
אלנבי,
הם נושקים ברכוב לחלונות עיניהם המצועפות.
האבנים המוטלות בפינות רחוב פותחות לאט את ריסיהן המאובקים.
אני מביט לאחור מבעד לכתף, רץ, מנסה לברוח מאותו משהו המחבר עט
לאצבעותיי.

הדברים שהוא עושה
לא מבין
עד שמתרסקים לו בפרצוף


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני חושב לרגע מנסה לשחזר את הצעדים האחרונים, את כל מכלול
הדברים שעשיתי אחרי שהגעתי מגילה, אני מצליח לחשוב בעיקר עליה
עם העיניים והשיער, ופתאום הריח הזה שלה שכאילו יצא מתוך יער
אורנים

היא הלכה ולא תחזור, ואם תחזור, לא אליך אולי למישהו אחר.
זה לא משנה גם אם תכתוב לה אלף מכתבים, ותדבר איתה בטלפון
אפילו, הקול שלה ישאר מרוחק לא מזכיר אפילו בקצת


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
פוטורומן
אל היצירה
באופן טבעי בעלי האינטרסים והאנשים שחששו כי הם ימצאו האשמים
הישירים לפקק התנועה הגדול, ניסו להקשות על פועלו של הצוות.
היו מספר ניסיונות סחיטה ואיומים. האירוע הזכור ביותר לציבור
היו תמונות שפורסמו בעמודים הראשונים של היומונים בהן נראים
יו"ר הועדה מר שוסטקוב




כל אחד והטעם
שלו


קניבל


תרומה לבמה





יוצר מס' 1832. בבמה מאז 2/2/01 8:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לארז עמית
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה