|
אני מפחד שהמסך יסגר.
הפחד הזה גורם לי לחיות.
הבלבול הזה הטריף אותי.
הפחד הזה גורם לי לכתוב.
האימה הזו זורמת בדמי, שולטת בנשימתי.
הצעקות האלו באות מתוכי.
הפחד הזה משפיל.
הפחד הזה פוגע.
הפחד הזה הוא אני.
ואני?
אני אשב פה מתחת לצילו של העץ הזה,
ואחכה.
אחכה לך.
|
אפשר להגיד שאני אהרוג אותך ברכות.
|
אני מביט בפניה העדינות של אמי.
עורה הלבן, ועיניה הכחולות העייפות מלילות של עבודה,
הקמטים שהצטברו במשך השנים, קמט לכל מריבה.
|
כשחיבקת אותי הרגשתי אהבה זורמת בזרימה נהדרת. איטית אבל
מהירה. איטית ומהירה. דאגת לכולם והאחרון שבדאגות שלך היה אתה,
עצמך.
ואז חזרת לפגוע בעצמך.
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-שניה, אני
אתקשר אליו
ואשאל.
הלו, אבא?
שואלים כאן אם
אתה ערומקו.
אהה, אוקיי.
-נו, מה הוא
אומר?
-הוא אומר שכן,
ושלא תתפסו אותו
חי.
אפרוח ורוד. |
|
