|
לוחם אהבה
סוכן התלהבות
ומנהל פשטות.
את עומדת מולי, ובמבט מתחנן מבקשת להחזיר את החיה שבי. זו
שלפני רגע נמסה למראך, התרפסה לצלליתך וערגה לריחות גופך.
|
Rewind, Forward
ופ ת א ו ם! כל הזעקות.
כ ל העצב. פורצים החוצה.
כמו הדפס, כמו תבליט.
כל העומס. כל התקווה. כל הצבעים המבוזבזים.
הרקדניות, הטבחים, הנגרים ומנהלי החשבונות.
האנסים, התוקפים, ואלו שאינם יודעים לשאול.
|
(הו הנה נולדו "שירי אבא").
הוא גדול וחזק ועזב את אמא שרוצחת
את אחותה כל יום מחדש ותוקעת
בשירותים סיכות בבובה דמויית סבתא
|
בהתחלה אתה בונה בין ענפי עצים ושיחים עולם ומלואו, לך,
ולחברים שבשכונה.
עם הזמן מתפתחת המשיכה אל האבן וארבעת הקירות.
בריחה מארעיות אל ארבעה קירות יציבים ובניין.
|
ובינתיים אני ממשיך להפשיט אותך,
להלך בגבולות אפך
להתענג על ירכייך
ולהרטיב את שפתייך בנשיכה, לנסות לגעת
|
האדם טוב מיסודו. הוא אינו רע.
אלא שהרע קל יותר.
מתרגלים אליו.
|
הדרך שבה עינינו, והמחשבות שאיתן
חוקרות גבר באשה.
|
אשלם ואלך אחרייך ללא שאלות
בלי להכיר בך דבר
ואנשק אותך,
אחבק אותך
ואכיר את גופך
כל גוף בו אדע
אותך ואלך לדרכי.
|
כה בריכוז היא (ידי) נשלחת,
עד שלעיתים אף מישיר מבט ונותן לה לחפש, לגשש מעט מעלה, ללא
עיניי בכדי לא לאבד מ"מ אורך כשצווארך מוטה, ועינייך שלך
אינן מישירות.
|
חצי פה וחצי בהרים מושלגים
חצי פה וחצי במדבר.
פה, וחצי מתנה אהבים ומפלח גופך
איתך 1 פתוח, צועק, צועקת
|
בתנועת מדוזה,
נפרשות כריות כף רגלה,
כמלוא הדרו של מיצנח הנפתח במכת רוח בכורה
והרמת מסך.
|
ילד של העולם
כשנולדת אמרתי,
שאתה ילד של העולם.
|
פנימה פנימה היא מסתתרת מהנשים שמסתכלות, ושואלות וכאילו
מבינות. נעים שם. שקט.
אף אחד לא מפריע. פתוח.
נעים. אפשר לנוע עירום ללא חשש
|
ושירי ההעמדה במקום של אותו ילד חצוף שמימיו לא בנה
קוביה על קוביה
ואמר לי: "אתה שקרן.
עד שלא יוכח אחרת.
|
כמה אנחנו חשופים:
רק עור, שכל נוזל חודר בו
עצמות, קנה רצוץ, ולב - חי
|
שנמשש,
להכיר בחומר
ונשמע, ללא אומר
שנריח פרוסת לחם ודשא קצור
|
מחווה קטנה של אהבה
כשאת רוכנת אלי מעבר לדלפק בקיוסק
לתת לי את העודף מאצבעותייך הקפוצות שנפתחות לרגע בידי הפרוסה,
|
והשמש אינה שוקעת במערב.
היא מדממת...
|
לאבוב מגע עם כח שפתיים, לאט ואוחז
לפני הכינורות,
ששורטות בפטמות כמו שיניים
|
איך שאת ואני יכולים לגעת ולהפוך לתרכובת אחת חיה,
כמו שהלחות חולטת את עשב השדה בלילה.
שיר ל- 4 מערכות לפחות.
|
זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת - יותר מילד של ביחד.
אבל נסכים קודם שהיא ברורה - אם אפתח ידי ותגלי ברזל קטן,
חלוד
נסכים, שאין פה יותר מהברזל החלוד הזה.
|
כמו שמש אלוהית
בוקעת עננים
ואת לוחות ליבי.
|
שלום לאלו שאתה קרוב אליהם ושלום לכל השאר.
נמאס.
מכתב פרידה.
פיסות עץ חוברו כבר לבריחות
|
החושך והצללים קולטים יד רפויה שמונחת במקום שלפני לא שמת בו.
הפגישות קלות יותר.
העירום מתקבל טוב יותר.
ואת הצלקות מרגישים רק בידיים.
|
ובתנועה חדה - מהירה כחץ, מפלחת את בטני,
בחמש ציפרוניים שלופות. נעצרת
כשידה שוב לגופה, ומביטה
ברוגע מסוים.
|
הרגשה של שבוי
במבט חוקר, שלך
|
ובמקום להיגמר, כל מגע שלך מדביק, פן אחר...
|
הירוק מנסה להיות ירוק
כמה שהוא משתדל...
מתפוצץ מלהיות ירוק יותר מירוק בשבילך
|
|
|
המרגל הלא
מועיל
ואיך תעשה את
זה?
ביעילות?
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
