|
פעם אחת היה איש אחד שחי בעיירה מעוננת וקטנה והיה נוהג לשבת
בחדרו הקטן ולידו דלוקה העששית הישנה והשלג עוד יורד בחוץ והוא
חיבר שירים וכתב סיפורים ומכתבים שלח לקרוביו אבל אף אחד לא
הבין את מה שהוא כתב כי הוא לא ידע לשים סימני פיסוק והוא חי
לבדו בבית הנידח
|
"בוקר טוב לכולכם. לפני שאתחיל יש לי הודעה מהמנהיג אוסמה
הגדול, שליח האלוהים. הוא מאחל לכולנו הצלחה במבצע ומעביר לנו
בשם אללה ברכות ואיחולים על ההישגים.
"אני שמח שהצלחתם כולכם להגיע לכאן, לדרום לוב, הישר ממטות
הצבא שלנו באירן, בתימן ובפקיסטן.
|
שלום, מדברים מחברת 'סקר חקר שקר'. הייתי רוצה להציג לך מספר
שאלות במגוון נושאים. אתה מעוניין להשתתף בסקר?
לא, גברתי, אני מצטער. פשוט יש לי טלפון שאני מחכה לו כבר
הרבה מאוד זמן.
יופי, זה הטלפון שלנו. אז... באיזה שמפו אתה משתמש?
|
חדר העבודה הקטן היה מואר אך ורק באור שבקע ממסך המחשב. זוהר
ישב וקרא מכתב שהופיע על המסך בעודו לוגם מספל של קפה שחור.
פיהוק רחב הזכיר לו שהשעה כבר 2:30 בלילה.
|
קורותיו של אפרים קישון בגן העדן
|
"חבר השופטים," פתחתי. "עורכי-דין, נאשמים, תובעים, קהל,
מאבטחים, ערב טוב. היום אנו ניצבים בפני משפט
שהוא, אם יורשה לי להתבטא שלא כיאות, משפט דרייפוס. הגברת אלון
לא גנבה ולו אגורה שחוקה מלקוחות הבנק למסחר!"
כל העיניים אמרו - "הכיצד?"
|
בוקר טוב לכל המיואשים (קצה תקווה)
בוקר טוב לכל המבקשים (קצת שלווה)
בוקר טוב לך, אחי, מתחת לטלית
או-אה, בוקר טוב לחיילים
|
למה לעשות טורנדו, טורנדו מכל פו
למה לעשות צונמי, צונמי מכל טפו
|
מספרים על ילדה שלמדה בחייה דבר-מה
היא אולי קצת קטנה, אבל מה, היא כל-כך חכמה
מספרים על אביה ששב משוחות, שם נקברו חיים
חבריו הטובים, הם היו לו זרים לפני מלחמה
|
אני יתוש מול עכביש אני נלחם במחוש, אני
נ"מ, זאת אומרת עפיפון נגד מטוס, אני
תופס ומאבד אותו כלומר את הראש, אני
עומד לאבד אותך
|
ילד קטן מטנסי, נמוך אבל שואף לשיא
רץ ספרינט משדה התירס לבקתה
והפרות והחלב והחזיר ונעליו
כמו נשפכו בצד דלת הכיתה
|
היתה או לא היתה
אני עוד חי איתה
תחזירו לי אותה כמו שהיא היתה
|
הכול מתערבל ומתבלבל בתוך נחל אכזב בלי מים
החול שוב מתפזר, פורש כנפיים, ואני נושך שפתיים
|
תביאו לו בקבוק של מים וכסא
שיחיה ויעשה
את מה שלא עשינו אנו
|
יש לי עוד דרך ארוכה עד התחנה הבאה
יש לי עוד דרך ארוכה עד התחנה הבאה
|
התשובה, ידידי, חולפת ברוחות
התשובה חולפת ברוחות
|
ללכוד את קרני השמש
לעצור את הזמן
וחם
|
מבעד לחלון נמלים בחליפות
רצים מפה לשם
|
עברנו אלף מלחמות, אל תגידי לי יש עוד
גם אני אמשיך לחיות בך ולמות בך ולנשום אותך
ולהיות לך כך כמאהב
|
אתה לא מבין ממה אתה בורח
כנראה שבעולם הזה אתה אך ורק אורח
|
קוראים לו שמואל, תעלו לו את האגו
אולי תבנו לו גם פסלים מברונזה ומלגו
ילדים קטנים עכשיו בעננים, ושוב מבול על הארץ
|
תקוותינו היתה לשמור על יציבות בין האסירים. לאחר הצעדה
הגדולה, בה חפרנו גם כמה בורות גדולים כבדרך אגב בשביל להפחית
את הנטל שצריך לשמור עליו, היינו צריכים לדאוג ליציבות נטו.
אלה היו החודשים האחרונים של המלחמה.
|
סמ"ר פינק פלויד. מספר אישי: אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש בום.
מואשם בהתנהגות בלתי הולמת, התפרעות והסתה להמרדה. האם אתה
מודה באשמה?
|
היה זה אחר-צהריים סגריר במיוחד. גשם בחוץ, מבול ממש. ברקים
הופיעו בשמיים בזה אחר זה, מקדמים בברכה רעמים, שהרעידו את
השמשות. אמנון ישב על הכורסא בסלון ביתו ושקע בתשבץ. דוד, חברו
הטוב, חגג 40 חורפים לפני יומיים. היה נחמד.
|
מסבחה אחת למשול בכולן / מסבחה אחת למצאן /
מסבחה אחת להשיב את כולן / באופל לכבלן /
בארץ עירק, שם רובצים הצללים.
|
בעוד לגולס וגימלי מנסים להבין את המתרחש, התכופף טרומפלדור
והחזיק את עינו. ואז התרומם במהירות, ולעיניהם הנדהמות נגלה לא
טרומפלדור, כי זה אבד...
|
שלושה ימים תמימים צעדו פרדי וסמי עם אבו-עמאר, בלילות הולכים
במהירות וביום נחים. ככל שהוסיפו ללכת, כך נהייתה הדרך יותר
ויותר קשה להליכה; במיוחד לנער כמו פרדי, שלא היה מורגל בהליכה
רבה, בעבודה קשה ובאימוץ גופני. גם המסבחה שבכיסו נתנה את
אותותיה, והייתה מכבי
|
אמנון ודוד התעוררו בחדר קטן וחשוך. הם מצאו את עצמם ישובים על
כיסאות ליד שולחן בודד שעמד במרכז החדר. ליד השולחן הונח כסא.
על התקרה התנודדה לה מנורת פלורסנט ישנה. וזה כל מה שהיה בחדר.
לפתע נשמעו צעדים מבחוץ.
|
"ט-קסי!" קראה דפנה ונופפה בידה כאשר מונית התקרבה. אך המונית
חלפה על פניה. התנועה היתה ערה בשעות אלה של הבוקר. הורים
מסיעים את ילדיהם לבית הספר, וממהרים לעבודה. נשים שבות מהשוק
עם סלים מלאים, ועוצרות מונית. והמוניות מלאות, ודפנה נלחצת.
|
"הבה נרימה נס ואבוקה/
יחד פה נשירה שיר החנוכה/
ביוונים נלחמנו ולנו הניצחון/
מכבים אנחנו, מכבי גיבור."
|
כאן משני צדדי עומדים בני: שמעון, יהודה, אלעזר, יהונתן
ויוחנן. כאן ניצב לפניכם היום בית חשמונאי, הוא מכבי. מי כמוך
באלים אדוני! אל נירא מצבא המלך ומנחת זרועם של הצדוקים
המתייוונים, כי אדוני צבאות נורא ואדיר לימיננו היום. מי לה'
אלי! מי לה' אלי! מי לה' אלי!
|
"לא נוכל להילחם בהם כי מעטים אנחנו. אבל אם נציל את נפשותינו
כעת, נשוב עם אחינו ונילחם בהם."
יהודה האהיל על עיניו מפני השמש, והשיב: "חלילה לי מעשות זאת,
לנוס מהם, ואם קרב יומנו ומתנו בגבורה בעד אחינו ואל יהי
כבודנו לכלימה."
|
קנאות דתית - זה שם המשחק. אתה קנאי דתי - אתה קובע את הכללים.
קיצוניים המשנים את פני ההיסטוריה ראינו לא אחת, אולם קיצוניות
דתית הסוחפת אחריה אלפים מסוכנת לדמוקרטיה וזורעת הרס וחורבן
בכל אשר תפנה מבטה.
|
תום סוייר והאקלברי פין, אני קורא אתכם לסדר! לא ייתכן שתעוללו
ברדק שלם בתוכניתי שלי. שמרו על איפוק, או שמא איאלץ לנקוט
בצעדים מחמירים ולשלוח אתכם לסייד את הגדר של ערוץ 10. אם כן,
אין צורך להציג את צמד הברדקיסטים חסרי ההשכלה הללו, אז...
טוב, נתחיל.
|
אלכס: אפשר לבקש פה קצת יחס אלמנטרי?
פקידה: אפשר לבקש, כן. תבקש. כבר אני איתך, אנחנו בבנק לוקחים
אותך אישית. יגאל, תבדוק את מספר חשבון 002478, תברר מה הוא
רוצה...
|
|
|
אני מסתכל עליכם
גם כשאתם מכבים
את המחשב
האיש האדום בצד |
|
