|
או! לזה התכוון המשורר! הנה הקלה הראויה לשמה, לא החיקוי העלוב
ההוא הנוטף בקמצנות מן הבשר החי שכמפטמים אותו בכל הכוח. סוף
סוף הרגשתי איך המתח נמוג באמת. עכשיו אוכל לנוח. לא אצטרך
לרכז את כל כוחי בחיפוש אחרי קני סוף הנטועים בשולי חדרי
שיצילו אותי מלטבוע באור
|
כל יום אני שם מכנסיים. אפילו אם קמתי מאוחר, ואני לא עובד
באותו יום, בסוף, באיזה חלק של היום אני שם מכנסיים. אמא הראתה
לי איך לשים מכנסיים ואחרי כמה שנים, כשהתחלתי ללבוש מכנסיים
קצת יותר כמו של גדולים, היא הראתה לי איך לשים מכנסיים עם
ריצ'ריץ' בלי שיתפס לי
|
אני נציג כל הביחד
מסנתז אני שמחה ופחד
(ועוד מיני דברים בלתי אפשריים)
למים עכורים.
|
אם אחשוף את הבטן
תצאנה דמעות
ומילים
|
והסמל (לא רשמי)
על הכובע
ברק מתכתי
זה מה שהורג אותי
|
אני הולך! לישון עכשיו.
כי אין לי משהו
חדש לאמר
|
אני שואל את הרוקח כמה
עולה אקמול
|
אני בכלל לא
יודע באיזו עונה
|
בתוך הראש שלי
לאף אחד אין גישה.
|
ותאחז נפשי בתשוקה אל האי
מתעקשת
ותאחז נפשי יבשה
קפואה
ונואשת
|
כשהסיגריה באה לפני שהוא גומר
זה לא סקס
|
שפנפנים לבנים רבים
מקפצים בחלציה
שפן אחד נעלם בחשכחת שפתיו.
|
ואנחת רווחה כי ילדי
למד ללקק פצעים
אחרי שגופתי התקררה
|
ריחוף מורבידי
ריחוף סכיזואידי
ריחוף מנוכר
|
ישנם גגות בתל אביב
עם מרפסות וורודות
אשב לי שם בקרסוליים נודדים
|
אבל בתי קפה גרועים ואדומים
עם כסאות של פלסטיק
כמה אני שונא אותם.
|
ואל תזיין לי בשכל על
ביטוי של עצמך
וחיים שהם שלך
|
והיא היתה בת-ים מעודנת
ואני בניתי עליה כיסא
|
יגיע סוף אמות כמעט
לאט אבנה לי איש אחר
וכל יום אבכה קצת / אבכה אבכה אבכה יותר
|
פנים הידרופוביים של ילדה צווחנית
זה לא קשור לכמה הוא כועס עלי.
|
לרוקן למהר
להקיא מתוכי את כולי
|
להושיט מרכולתי,
לפשק,
בצופי לפתות חרקים פוחזים
לדגדג בעלי כותרתי
|
גל בהיר של עורו הצעיר שיכה בי
וכגל תכה לשוני -
לחפש ולחקור
לו היה לי מקור לדגום
מן התהום ולנגוס
לאכול
להרטיב ולכרסם
|
ונסה אוהבת למצוץ
וכל יתדות בחייה כמוץ
יעופו ברוח
|
הוא לקח לי את כל החיילים הקטנים
עכשיו
הוא לקח לי את כל החיילים הקטנים.
אתה שומע?
|
טיפה של דבש עם כוס של קוניאק
אף על פי שאצטרך את הבקבוק בסוף לשבור
|
בהיותי משוטט באירופה
אשחט מלאכים חלושים
עדיין מתרשם מפיהם הצחורים
|
שני היה מעט עתיק
חזק ומצוייד
תקע אותי מכל הכוונים
השכיב אותי ליקק פתח הלך.
|
גם לרקום חלומות מתאי זרע דביקים זה טיפשי
|
אקרע את העור
אדמם
שברי עצמות
|
כשהאבוי גומר אני בטוח
שיוצאים משם ורדים קלים
ברקים לא מחשמלים פרפרים
|
מוזיקת רקע מקצצת ברוחב הפס של מחשבות
אתם חושבים שבגלל זה היא כל כך נעימה?
|
אם היא לפני התחייבותה הגדולה יכולה לעכל טוסט בולגרית
|
ערפילים סגרירים נוצצים ואורו
של שמש שובב
קישטו עפעפיי
|
ריבועים ריבועים ריבועים ריבועים
זה כל מה שראיתי מחלון השירותים
|
אינני רק ארסי כי אם גם דו פרצופי
|
אז שמתי את האשמה בזין
וברחתי אל בין השפתיים שלו
|
תקתוקו של שעון הסופר רגעים אבודים
|
פיסות בהירות בוהקות
משתהה מבטי
על קווי מתארן החדים
שציירה נשיקת הקרקע
|
צדפה מחונכת תנצור אוצרה
תחבוק בגפה
תעטוף תשמר תצנזר החרפה
|
בסוד משפריץ על דף נייד
אחר כך שם נייר בספר
תיק רפואי
|
בינות ענפי העץ שבחלון
כמו נחש כחלחל כסוף
זוחל בעצלתיים
|
חרטו על הקירות
בצבע
עשוי שומן חיה
|
אם אני בצלם
אלוהים
חתך מזמן את הורידים
|
אין לי מושג
מי זה בין הידיים שלי?
|
יודעת שהרכבת תגיע בסוף
אם בעוד שנה או שנתיים או שישים וחמש
ויש שם עוד כל-כך הרבה רצפות
וגגות ואבנים שאפשר
לדלג
|
הרחקתי הפולשים מחלונות ביתי
לבל יריחו נוכחות פראית ואפריקאית.
|
וכמה זמן
פרפר
ישקע בשאלות
|
לסלקן ולא לדעת
לאונן לגעת
ולישון
|
ורגל אדם מעולם
לא דרכה בחוף ים
בתולי
לו היה החוף בשבילי
הייתי מרטיב בפי את החול
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
בועז לא מאשר לי
לפרסם את הדבר
הבא:
כל עוד בלבב
פנימה
נפש יהודי
הומייה
-מישהו יכול
להגיד לי למה?
תודה,
נפתלי |
|
