|
מה אני אגיד לכם, באמת שלא התכוונתי.
אתם לא תאמינו לי ותגידו שאני סוטה ומגעיל, אבל באמת שלא
התכוונתי.
הסקרנות שלי אחזה בי כמו דיבוק. אני אשם אני יודע. עם קצת
אמונה לא הייתי עושה את זה, אבל האמונה חלשה בימים אלו ידידי
|
בערב אני פוגש את מיכל שאני כל כך אוהב. ידידה שאני חב לה את
כל שירותי הצבאי.
היא הייתה בהודו, תאילנד ושאר ירקות כמו כל משתחרר מצה'ל שרוצה
למצוא את עצמו. אחרי שנה, בהפתעה מוחלטת היא נזכרה לחזור לארץ.
|
פעם בא אליי חבר טוב שלי וסיפר לי משהו מדהים.
הוא סיפר לי על אדם חכם, שיודע לענות על כל שאלה בעולם.
"לכל שאלה תשובה" הוא אמר לי ביראת כבוד והתפעלות.
אני לא מאמין בשטויות כאלה בדרך כלל אבל שאלתי בשביל להיות
נחמד: "על איזה סוג שאלות הוא עונה?"
|
כשיוהאן קצין הגטו הרים את האקדח וכיוון על שוקי הייתי מוכן
לקפוץ ולהגן עליו בגופי ולו רק ישרוד עוד כמה ימים, אולי כמה
שבועות.
לו רק לתת לו תקווה לעוד פירור של לחם יבש וקצת מים מזוהמים.
מדהים איך בכל החרא הזה הדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים לא הייתה
תקווה טה
|
זה היה מפחיד. מזמן לא זרם בדמי כל כך הרבה אנדרנלין. אני
בדרך-כלל לא מפחד מכל מני מצבים מאיימים חוץ מלחימה עם ג'וקים
שמדי פעם מראים עצמם מסביבי.
זה היה יום חמישי בערב. שוב רבתי עם ההורים, שיגרה מקובלת
כזאת.
הכנתי לי תרמוס של נס קפה חם, לקחתי את הסיגריות
|
כבר עברו מאה שנה
ואפשר לטעות ולתהות
ואפשר לחשוב ולחוש
שנכתבו מלפני כמה רגעים
כאילו נכתבו עלי
|
ערבה בוכיה, את לא פה רק בשביל היופי
עוד מעט יבוא האיכר, וינחם.
הוא ישקה אותך במי קדושים, וירפא
|
לבי מהול בים של חושך
קור ועצב
מוחי סופג כשלונות ברצף
כי להיות מספר אחד זאת לא הצלחה
כי אם לאמץ את האושר
ולהגיע לנחלה.
ישבתי לי על אבן, בגדה
ופניו השלווים והרגועים של הנהר
ביקשו ממני נשיקה.
|
|
|
דינו, תפוס תהוא
שמאשר את
הסלוגנים ותביא
לי אותו.
לא, מטומטם, חי.
חי! אחרת איך
אני יסביר לו?
המפיונר
הקומפולסיבי |
|
