|
ילידת 1989, פתוחה לרעיונות חדשים.
וכך למדתי לי גיאוגרפיה, מגלה להפתעתי שבורותי ובורותם של כל
אותם אלו שברצונם לפגוע בי אחת היא. מצאתי עצמי בכיתה אחת עם
שלושים ושניים מוז'יקים, מרגיש כז'יד נרדף.
|
עינו של הרשע פקוחה תמידית, בוחנת לב אדם וכלייה. השמש נבלעת
בחושך וברחבי הכדור המוות מנשק את בני האדם ורבים אחרים הוא
מלטף באיטיות אך בהתמדה. ואני רק בורג במערכת המשומנת הזו.
|
"סיפור חמוד, אבל מה כאן המסורת? בסך הכל בחור אחד שהיה מפוצץ
מסמים ובגלל זה הוא לא הלך לצבא, מכאן להפיכת השתמטות למסורת
יש מרחק מסויים".
"אתה כל כך טועה, זו רק הייתה ההתחלה, הוא המייסד"
|
"בני עמי הנשנשים, אנחנו מאבדים נשנשים מיום ליום. אני אתן את
בתי היפיפייה לנשנש שיגלה מה גורם לזה".
צעקה נשמעה מהקהל: "אבל אין לך בת".
(הוקרא בערב במה ה-24)
|
הוא: את יודעת שאני אוהב אותך, אל תבכי.
היא: אתה סתם אומר את זה.
הוא: אני לא סתם אומר את זה. אני אומר את זה כדי שתפסיקי
לבכות.
|
בבית קפה קטן
שולחן עם שני כיסאות
מאפרה לבנה, פרח קטן,החוף משתרע ממול
שני נערים בני שבע עשרה, משוחחים על חייהם.
|
הן רבות, רבות מספור. נראה כי העולם כולו נגוע בהן.
|
הם היו שניים, הם אהבו זה את זה. לא היה להם סיכוי מול האש
הלוהטת..
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
כשהוא היה בן 4
הוא נכנס לחדר
שלנו בדיוק
כשלבשתי את
התחתונים
והחזייה של
רותי.
מאז הכל נדפק.
גם מלחמות כלבים
לא עזרו לו.
אחד מבוגר, מנתח
את העבר ומנסה
להפיק לקחים |
|
