[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את ערן גבע
כרגע עובד על מגה עידכון (בן דוד של מגה פיגוע). בין
היצירות החדשות שלי אפשר למצוא שירים לא מחורזים
מהתקופה שהייתי בדיכאון (כן, כן, דיכאון), יצירות
באנגלית (זה מה זה משפר את היחיסים עם המורה) וגם
שירים שכתובים לפי משקל של שירים מפורסמים תוך כדי
ניסיון לא לשחזר את המוטיבים (מי שידע יקבל נקודה).

נ.ב בקרוב יפורסם סיפור באנגלית שמביע את חיבתי
העמוקה והכנה כלפי בעל חיים מסויים. שווה לחכות!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זה לא לקח אפילו שתי דקות. זה מדהים אותי עד היום איך היא
הצליחה לייצר כל כך הרבה כאב בכל כך מעט זמן. כן, היה כאב
בשיחה הזאת, הייתי אומר שהייתה התפרצות רגשות, אבל הייתה גם
ההכרה העמוקה בסיומו של עידן. השיחה הזו היא שנתנה לי את הכוח
להמשיך הלאה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
כי כזו את
אבישג,
את זונה.
הם קוראים לך סוכנת
ובכל זאת את זונה.

אני עבדות,
אסיר, כלוא
מעונה על ידי שדים פנימיים.

יסמינים ומרווה
עלי וורדים
ואהבה חסרת תנאים.

הארס נוטף משפתיה
כמו דבש

עינוג מתוק
מונח בצד
כמו תינוק
עזוב לבד.

היא צחקה צחוק מתוק מדבש.
הושיטה ידה בחיוך נואש.

השם אינו חשוב והפנים הם שוליים.
את גופה אני זוכר בקווים די כלליים.
הלחישות, המבטים, הנשיקה היקרה
אשר חוזרים אותי לפקוד ללא כל בקרה.

מזה
הרב מפחד
את זה
הרב שונא

כי האדמה הזו,
חרגול,
קטנה מלהכיל אותך.

בקולי אז אכעס וארעימה
ואומר לו בקול תוקפני
"פתח הדלת, הכנס אותי פנימה
ארוסה הארור הוא אני."

אזה באסה

ענבל,
איך יכולת
לעשות לי את זה,
ענבל?
למה הלכת לי,
סירנה יפהפיה,
מלכת העולם שלי,
סמל,
אומנית.
למה
השארת אותי לבד?

השחירו את השמיים
לכבודי
לזכרי
צבעו מי האוקיינוסים
אדום כדם.

חטטים חטטים
מלאי מלט בצבע עור
מוסתרים מזרקורים

היא היתה כמו יום חם של שמש בחורף.
יצור יפהפה, כה טהור ונשגב.
יפה היא הייתה מכף רגל עד עורף
אני בה הייתי מיד מאוהב.

הבנה הזויה וביזארית
על יצור כאוטי מצחיק.

תחושתי
לראות הכל
ממעוף הציפור
להתעלות מעל
כאב
רוע
שיממון

והוא אוהב אהבתה
והוא זורם בזרמה
ונושם נשימתה

אז טיטאניה תיגש, חרישית כנחש ותאמר לילדה הבוכה

היא ישבה על שמיכה בשדה לבדה
עם טבעת אחת וצמיד על ידה

בכל אדם יש יופי
היופי שבי הוא דמותך
בכל אדם יש יופי
שחבוי בזווית מבטך.

היא מציתה סיגריה
מעשנת מפומית ארוכה
נושמת
נושפת
בדיוק חזק מספיק.

קח אותם,
קח אותם,
קח אותם, לעזאזל

קח אותם,
קח אותם,
קח אותם, לעזאזל.

על לחייך
תדהר ותתנפץ עוד דמעה

עץ השיטה
ניצב בדד...

מה היית מרגיש, היקר לי מכל
לו נעקר לבך מקרבך
והמשיך להלום בחזך באקסטזה?

געגוע
זיכרון של פנים בני אלפי נמשים
ושיער הבוער בכתום,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
המיטה שלי נורא גדולה. המיטה שלי חמה. המיטה שלי היא מיטה
וחצי, אבל ארוכה.

יסורים
אה, זה לא נכון? יש אנשים שירצו אותי? אז בוא, הנה אני, בו קח
אותי, אני שלך. סקסי, הא?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אם יש דבר כזה גלגול נשמות...


לרשימת יצירות המסה החדשות
כשעמדתי בכיכר עמדתי בגאון, ראשי זקוף וחולצה כחולה מדוגמת
לגופי. הבטתי בכיכר, היא נראתה כמו בסרטי הדהויים מלילי הרצח.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
פועלו של בועז
רימר מתבקש
למצוא ג'לטינים
לעוזר התאורן ה3


תרומה לבמה





יוצר מס' 32252. בבמה מאז 9/3/04 14:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לערן גבע
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה