|
Eran-g
כגלים של עצב נישאים ביובש אויר
סתיו המסרב להפוך לחורף,
אני מונה כ"א שנים
בד' אמות המוות
|
גם לו יתקצרו חיי לשליש ולרביע,
גם לו לא ינעמו לי רגבי עפריי,
גם לו לא תנעם עליי ארץ מצפון ועד תימן,
כל כולי הרי עשוי וערוך לכבודך
|
האושר הוא כרטיס חד-פעמי
פדיתי אותו, אני חושב, כשראיתי את עינייך
שם טמנתי את לבי
שיפעם, אולי, ברבות השנים בחייך.
|
"אתה תתגבר" את אומרת
כשאת קוראת לשומרים
שיסלקו אותי מנתיב חייך
אל דרך מבוכה ועלבון.
|
ואראה הבהוב אחרון של ברקים
בירוק המים
ואז -
תהום.
|
Hot steam rises from fallen bodies
As you kneels by the front door
Soaking it with only one word,
Painted with the blood you harvested
|
On my way to Jerusalem
To mourn, to cry and to beg,
The road is winding up the tree-covered mountains,
And through the pines' needled branches
|
as I feel my blood pulling like been magnetized
to the steel blade of her knife,
and her black hair is like a beacon
against the pale, white, evil moon
|
לגיהינום נשלח אבק אדם
מקולל לנצח בפיך, נעמי,
לא לחיים ולא למוות
כי לאבק הפכתיני, נעמי.
|
לירכתי צפון רחקתי,
נגזזו פאותי והלבין עורי.
מפני פורעים הסתתרתי ושפה אחרת למדתי
אך בדמי ובנפשי נשארתי אח
לנעמי.
|
מה אוכל לעשות וקצרה ידי
ואין לי נתיב אל הרי הסלע
להגיע אל לבבך
בעיר הגדולה שלחוף האוקיאנוס.
|
שדים כחולי כנפיים
מלווים אותי אל מותי
וממעל, על אפר עצמותיי
אני רואה את נעמי.
|
את מי מחפשת נעמי
על המקלדת?
שמא את הבלתי-נסלח
שניסה לבוא אל מחסה כנפיה
וגורש?
אולי את גיל 20 האבוד,
אופק פתוח, ארץ מולדת?
|
נעמי
הופכת אותי לנציב של מלח
ומקפיאה אותי במרתף לבבה.
|
הוד מעלתה יושבת ב-L.A.
נתיניה בארץ הצבי
כבר לא מעניינים אותה
ומרצפות הזהב יקרו בעיניה
|
וכאהוב אדם את אלוהיו ויט אוזן למצוותיו
ובהעריצו את ארצו וייתן נפשו וגופו בעבורה,
כך אוהבך ברוחי ובלבי וכך אכבדך ואוקירך.
|
רק בתי אבן יקרים, בחוץ הכלבים
ובפנים - מי יידע?
ואני, צל שחור מהעבר, מחפש את נעמי.
|
אלמלא הייתי קיים,
ומעולם מבטן לא יצאתי
וחיי לא החלו את פרפורם בעולם,
|
בנסוע ארוני מעם גופי,
וזכרך כדביר קודש קודשים בקרבי,
ובעלות נשמתי אל כס הכבוד
וידע אל וידעו שרפי מרום
כי נצרבת בתוכי בשוטי אש עינייך.
|
אני זוכר את היום בו הופעת לפניי -
יום תשעה באב חם ומוקדם -
ולי היה זה יום חג
שבו קרם חלומי עור, שיער ועיניים
בדמותה של הנאווה בבנות.
|
אני זוכר אותך
באביב
עת מרבדי פרחים מבדחים
גורים קטנים
והשמש מאירה כחיוך קטן ששלחת לי,
ברגע של חסד.
|
נפלה עליי יראת נעמי
ואימתה עליי נסובה
נוראת-נקמות הינה
ולרחמים לא תפנה לבה
|
דגולה את מרבבה
ונשגבת מהמונים
זאת את, נעמי.
|
זה אותו כאב, זו אותה הרגשה
כמו אז, כך עכשיו הזמן זוחל לאט:
1985, 2002
|
כשרונך לייסר לב אוהב
גם אלוהים לא הצליח להוכיח.
את עוקרת עצמך מעמי
במשיכת כתף, בשתיקה.
|
נעמי אותי לוקחת
למחוזות עצבות ופחד
אל חלום מוזר בלילה
|
נעמי תלך לאור נרות נשמה שחורים
אחרי ארוני
היא תחוש במשבים קרים ובעלים
הנושרים על גבי ארוני
|
עכשיו אני כבר יודע חשבון, עכשיו אני כבר יודע לחבר
עכשיו אני יודע כמה זה שבע עשרה ועוד עשר,
כמה שנים לוקח לזכרון להשאר טרי ומדמם
|
אני חולם על נעמי בלילות ובימים
לעמקי ההזיה אני בורח.
אני נרדם בלי לנוח, אני נטרף בחלום
אז אני הולך לישון מתוח.
|
בשערי הגיהינום
ניצב אני, גיבן מקולל
מאחורי שנות שתיקתך
לפני הנצח האפל
ומלאך שחור מניף המאכלת
על צווארי
|
פעם
כשהייתי ער או חולם
משב רוחך סרק את בשרי
ונפשי סבבה כסליל רשמקול
|
נעמי,
מה יפו פעמייך
הנאווה בבנות.
|
ואוי לי משתיקתי
ואוי לי מדיבוריי
כך או אחרת,
נפשי תאוכל
באש המבוערת
ואבדה התקווה
|
העודך ערה עד 3 לפנות בוקר
לסדר את חייך
ולחסום אותם בפני
אוהבייך?
|
באתי אלייך, שחורת השיער,
אבל נשמתי עוד תמשיך ותבער
את ניצבת למעלה בפנים חמורות
ואלוהים עדי, יש לך עיניים יפות.
|
הו, נעמי, העליני בנתיב קדושים וטהורים
ואטהר בפני האל
בזכות מחילתך.
|
הכל מתחיל ונגמר באהבה, בכמיהה, בקשר הרופף ובניתוק האכזרי.
פעם זה היה לפני 18 שנים, אח"כ זה קרה לפני שנה.
|
|
יש לך קונדום!
בני סלע, האנס
המנומס
וההיגייני |
|