|
"אתה לא יודע כלום" אמרו לו, "שוטה" הם קראו לו והוא האמין.
צעדיו כבדים, התהלך ביניהם, מביט בהם נרתעים ממגע ידו, מעוותים
את פניהם למשמע קולו הסדוק. כשחייך הם צחקו והלכו. כששכב מכווץ
מפחד על המרצפות, עיניו רטובות וגדולות מבקשות את הגנתם, הם
בעטו בו וגידפו או
|
המילים מיאנו. כל איומיו, הבטחותיו ותחנוניו לא עמדו לו.
המילים עמדו בשלהן, מותירות אותו חסר כל השקרים שבחובן. הוא
מצא את עצמו משתוקק לגדרות המוכרות שיכילו את תחושותיו, שיקנו
שוב את תחושת השליטה השקרית בגורלו ועולמו, אך הוא נותר חשוף
לפניה האמיתיות של סביבת
|
|
|
פעם היה מדור
כזה במעריב
לנוער. מאז כבר
הפסקתי להשתמש
בטמפונים. |
|
