|
הוא עומד שם, מולי. עיניים אדמומיות, פנים רציניות, קודרות.
ואני רק רוצה למשוך אותו אליי, לא מסוגלת להיפרד, ללכת בלעדיו.
|
שבוע הוא ישב בשערי העיר, מתחנן לכל עובר ושב לפרוסת לחם עבשה,
ירק רקוב, משהו.
|
תקופה של משבר. משה רבנו עולה להר, ואף אחד לא יודע מתי הוא
ירד. מה העם אמור לעשות במשך ארבעים היום הנוראים האלו?
|
קשר בא וקשר הולך
ואני הולך ודועך
|
עיניי קשורות במטפחת שחורה
בלי חולצה, הרוח הקרה
שורקת ומצליפה
בחזי החשוף.
|
כשאני חושב על שערך אני חושב על בלונד
כשאני חושב על עינייך אני חושב על ירוק
|
על שמך הצורב את השפתיים
ועל עינייך החומות, שמזכירות לי עלי שלכת
היוצרים מצע רך ונעים.
|
גושים של תאים אפורים במוח לוחצים על הרקה,
מבקשים לפרוץ החוצה, להתפזר.
לא יכולים לסבול את המחשבות המרוכזות,
שמכות בהם ללא הרף.
|
המילה הכי טובה לתאר את השיחה היא "מתוק". זה היה פשוט מתוק.
|
אני נאבק עם הזמן.
מת מעייפות, אך אין לי כוח לישון.
|
איך שאני מתגעגע
לטוהר של היום הזה
לדמעות שמזככות את הנפש
|
קצר ולעניין, עם יותר מדי התרגשות. ירדה ועשתה מה שעשתה.
|
שבת אחר הצהריים. אני יושב במרפסת, כשרגליי מונחות בעצלות על
כסא שגבו נשבר מזמן.
|
|
|
אל תגידי כן
ואל תגידי לא
ואם את באמת
רוצה,
תגידי לא! |
|
