|
הוא עומד שם, מולי. עיניים אדמומיות, פנים רציניות, קודרות.
ואני רק רוצה למשוך אותו אליי, לא מסוגלת להיפרד, ללכת בלעדיו.
|
שבוע הוא ישב בשערי העיר, מתחנן לכל עובר ושב לפרוסת לחם עבשה,
ירק רקוב, משהו.
|
תקופה של משבר. משה רבנו עולה להר, ואף אחד לא יודע מתי הוא
ירד. מה העם אמור לעשות במשך ארבעים היום הנוראים האלו?
|
קשר בא וקשר הולך
ואני הולך ודועך
|
עיניי קשורות במטפחת שחורה
בלי חולצה, הרוח הקרה
שורקת ומצליפה
בחזי החשוף.
|
כשאני חושב על שערך אני חושב על בלונד
כשאני חושב על עינייך אני חושב על ירוק
|
על שמך הצורב את השפתיים
ועל עינייך החומות, שמזכירות לי עלי שלכת
היוצרים מצע רך ונעים.
|
גושים של תאים אפורים במוח לוחצים על הרקה,
מבקשים לפרוץ החוצה, להתפזר.
לא יכולים לסבול את המחשבות המרוכזות,
שמכות בהם ללא הרף.
|
המילה הכי טובה לתאר את השיחה היא "מתוק". זה היה פשוט מתוק.
|
אני נאבק עם הזמן.
מת מעייפות, אך אין לי כוח לישון.
|
איך שאני מתגעגע
לטוהר של היום הזה
לדמעות שמזככות את הנפש
|
קצר ולעניין, עם יותר מדי התרגשות. ירדה ועשתה מה שעשתה.
|
שבת אחר הצהריים. אני יושב במרפסת, כשרגליי מונחות בעצלות על
כסא שגבו נשבר מזמן.
|
|
|
אתם חושבים שרק
הבועז הזה מאשר
את הסלוגנים?
בועז הוא דמות
פיקטיבית. נראה
לכם שאיש אחד
יכול לתחזק את
כל האתר הזה, גם
לענות בפורום
וגם לאשר את
הסלוגנים?
יש כאן צוות של
עשרות אנשים,
עיתונאים,
מעצבים,
קופירייטרים,
תוכניתנים,
עורכים
ספרותיים, עורכי
תרבות, עורכי
סרטים. יש גם
סטנדאפיטים,
משוררים סופרים
וציניקנים. אבל
הם תמיד עסוקים
מדי. זה הכל
אני.
אחד שמאשר את
הסלוגנים אבל
אין לו איגוד
מקצועי |
|
