|
"מה שהיה אתמול נר
הדברים מתרחשים מרוחקים
הדברים מתרחשים קרובים
מישהו נופח בבלון
ומוציא את האויר מהבלון
מישהו נופח בבלון
ומוציא את האויר מהבלון....."
יונה וולך
צור וקטיפה, מור ולבונה,
חמוץ ומתוק, תפילה ישנה.
|
ואני הפעם, אולי בניגוד לכל שאר אלפי הפעמים האלו, אתרומם
מהמיטה ואצעד אל עבר האמבטיה. זה בכלל לא משנה אם צעדיי יהיו
מהוססים או בטוחים. אין אף נפש שרואה ושופטת.
|
אני מניחה שעצם זה שאני כותבת לך עכשיו את המכתב הזה, הוא עוד
ממצא פסיכו-פתלוגי מרשיע שאם תבחר ותצרף אותו להודעה המאוד
רגועה ונורמאלית ששלחתי מעט אחרי שיחתנו האחרונה (והרגועה אף
היא, אם כבר מדברים...) תתקבל תמונה מאוד עגומה.
|
אדי ההבנה התפשטו בתוכי כשעמדנו שם יחד. על החוף. מכורבלות זו
בזו.
|
אני רוצה לספר את הסיפור שלנו, תרשה לי? הוא הרי כל כך נפלא
וכל כך אחר וכל כך שלנו.
|
וכך זרמתי במחוזות עמוקים לא-שלי. נדרשת לענות תשובות עמומות
לשאלות מכשילות שנועדו להטעותני בדרך.
וצלחה ידם, צלחה. אינני אומרת שלא.
|
במצח קמוט וחיוך ארסי נהגתי לבחון את יושבי הבאר. ככהנת שבט
למודת ניסיון, שוצפת סקס אפיל, גועשת ובטוחה, התנהלתי. משוכנעת
בצדקתי, משוכנעת שהבנתי.
|
|
|
"אז... אתה
הולך לחפש
עטלפים?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי
ממש להגיד את
המילה." |
|
