|
לפעמים אני
מביט בעצמי
וחושב אם
רק
|
פעם חשבתי
שזה יכול להיות
יותר
|
אני כבר לא יכול
לכתוב. שכחתי
איך מרימים את
היד
|
אני בדרכי אל הסטיקס
שומם ואפור
כאסיריו של האדס
|
במותי יניחו
את ראשי
לרגלייך
|
דוהים
כמו מילה
על דף
שנשכח
|
אני יושב ומחכה
ליד נעלמה
שתסיר ממעילי את
אבק הדרכים
תיטיב את שערי
|
חץ של זמנים
שאינם
מפלח את גופי
|
לפעמים כשאני
חודר
אלייך אני
|
אני רוא(ע)ה
השתקפויות
מביטות אלי
ממראה
מוכתמת
|
השקיני צוף תשוקתך
ואדוותי תשטוף את בטנך
|
|
|
מי בכלל מאשר את
כל הסלוגנים
האלה? מי האנשים
שבלחיצת כפתור
יכולים למחוק את
הדברים הכי
חשובים לי?
תגובת זה שמאשר
את הסלוגנים:
אני יחיד, ולא
רבים. פעם מאשר
הסלוגנים היה
בועז, אחר כך
היה אחד שמאשר
את הסלוגנים.
עכשיו זה רק
אני. אם את
קוסית ולא
קטינה, תשאירי
מספר טלפון
בסלוגן. |
|
