|
רפי לביא
1937-2007
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
כבכל ספטמבר, עת יורדת תוגת הערב על כפרנו כבר בטרם שעת התה,
חשות עצמותיה הנרגנות של האלמנה טאפט את הלחות החדשה-להכעיס,
הקמה עליה לכלותה. היא מתמלאת עוז דוקאי, שואפת בהתרסה את
האויר הכבד, ומקפידה הקפד-שבעתיים על תיורה היומי בממלכתה
הזערערה.
|
כי ז'אנק, שיושב תמיד בשח-מט של הרוסים בגן העיר הצמוד למדרחוב
ושותה וודקה כמו מים וכולם בראשון מכירים אותו בתור אחד שלא
צריך להתעסק איתו, לקח כמה חבר'ה טובים ומחוסרי עבודה ובא
לראות מה קורה, זאת אומרת לעשות סדר, זאת אומרת עוד יותר
בלגאן.
|
Passion becomes you
While you become lost,
Surrend'ring thine cherished desires of yore;
|
אך גם כי אגרף באזוב שסביב מלוא-חפניים
רועמת שתיקה -
הן נפלה שלהבתך מארזי מקדשי
|
גם אם גג-רעפים לראשינו אין
והרוח ממעל ינשב בין-לבין
|
והשלת אותי מעליך
כשם שהסתיו משיר עלים
|
הרוח קופח בעפאי השיטין
השמש נושב בין תריס לחלום
|
פוסע בין טיפות תקווה
מבלי להירטב
|
לא אקלח בעדי
חרירי הפלדה
הנוקבים במוחות הרופסים
|
תן, לגיונר,
תן מסמר אחרון זה,
שים בעקב שכשל בדרכים
|
מתוך רגע של אור, של אויר ושל צבע
נישא על אדווה הפושטת בסתיו
|
כדרך אגבים נרפים של ערב אוגוסט לך
|
בגווה חולף לו רטט, היא צופה מורד הרחוב
ואצלי בנפש, פנימה, רסיסים פזורים לרוב
|
לפעמים היה נותר שקוף וצמיגי,
לפעמים אטום, כהה ומתפורר
|
קיבצתי צבירי-כוכבים לעתיד
בדיתי בהם מזלות
ניכסתי לי אור של שמיים רבים
ושוררתי בו שיר-מעלות
|
שלא מדעת, כותבות בהונותי בחול
שירי הלל לממלכות אשר לא ידעוך
|
קירות הקתדרלה מזהירים, למטה רק חושך, לבבות המאמינים פועמים
כאחד בלהט התפילה, גם מי-האפסיים סוערים וניתזים בתוך כלאם
הקטן, כמו מחשבים להמלט ממבטו של היודע-כל, בוחן הכליות
|
פרופסור אהרון זגורסקי מת. מרים זגורסקי, האלמנה, פתחה את
הצוואה והחליטה מיד שלא לקיים את הנאמר בה.
|
במפרש בוטח, בצעד גאה,
פולחת הדו-תרנית
סנטה מריה דה לה ורה קרוז
את מימיו הקוצפים של
האוקיאנוס האטלאנטי
|
|
|
אני אדם ציני,
שלחתי לא מעט
סלוגנים קשים
בחיי. אבל הפעם,
רק הפעם, משהו
רציני.
קראתי הרגע
עיתון, ותשמעו,
כואב הלב.
זהו. |
|
