|
מקרוב היה לאישה עור איום: עור שנשזף ונצרב ונחרך פעם אחר פעם
בשמש והיה עתה סחבה מקומטת ומוכתמת, תלויה בקפלים לאים על פניה
וידיה.
|
אלא שהעניינים הם מוזרים, לפעמים מוזרים מאד. חייו עמדו לקבל
תפנית, כמו שאומרים. למעשה, עמד להיעשות איש מפורסם.
|
שני חיילים סדירים עמדו במגרש הספורט, עשרה או עשרים מטרים
ממנו, והסתכלו בו. מאיפה הם צצו פתאום? כמה זמן עבר? הגבוה
והקרוב שביניהם הקפיץ כדורסל מידו האחת אל השניה. הכדור התווה
קשתות מבהיקות באוויר.
"מילואימניק, הכל טוב?"
|
חיילי האבטחה נכנסו ראשונים, מתכופפים ,שלא להיפגע מן
הקונצרטינות הנמוכות, החלודות, מכוונים את נשקם, הטעון מכלי
כדורי "גומי" וכדורי תחמיש, במקצוענות פסאודו-רמבואית, לכל
פינה חשודה. אחריהם אני, טעון מיכל גז מדמיע שמשקלו אחד-עשר
קילוגרם, מחליק בנעלי הכבדות
|
דנה החלה להרעיד את כתפיה, לאות ולסימן שהיא בוכה. לאחר דקה או
שתיים הגיעה למסקנה הלא נכונה שערן לא יכול להבחין בכך בחשכה.
היא החלה להתייפח בקול. ערן התעלם מהרמז. הכעס התחיל לעשות
שמות בזקפתו.
|
הוא דוחף את החבילה אל מפשעת מכנסיו.
"עד שנגיע זה ירד עוד יותר למטה", הוא אומר, "לא ימצאו את
זה".
הוא צודק. בין שק האשכים לפי הטבעת יש מקום להרבה דברים
מועילים.
|
נהגתי ונהגתי. לא היה לי פלאפון. היו פקקי תנועה לאורך כל
הדרך.
יש אנשים אשר עולה בידם לשמר, גם בבחרותם, את הביטחון המופלא
הזה של הילדות. הביטחון שדברים רעים באמת יקרו תמיד רק לאחרים.
אני איני אחד מן האנשים הללו. זה היה רע. והדרך התמשכה
והתמשכה.
|
הוא ניגש אל הברז, מילא את כפות ידיו מים ושטף ביסודיות את
פניו ופלג גופו העליון. התנגב במגבות ניר וסירק את שיערו הלח.
סקר מהורהר את דמות עצמו בראי. לא רע. לא רע בכלל.
|
"לאן הגענו שאפילו החיילים לא רוצים לאונן," הרהר "והאנשים
האלה, פה. הכל באמת הלך להם לעזאזל, מאז התחנה המרכזית החדשה
והאינטרנט. הם רגילים שהכל הולך לעזאזל. מה גורם להם לרצות
לחיות בכלל?"
|
הוא קם ממקומו בכבדות, כפוף כישיש. קרב אליה. היא הביטה בו
והכפילה את צחוקה. מאחוריה נראה הסדק המתקלף שבקיר הסלון, זה
שבין התמונות, מודגש מתמיד.
|
מה עשית למען נפשך
הוא שואל
אהבתי הרבה
הוא עונה
|
אין ידידי נפש
אבל יש מחלות נפוצות
אתה מביט בזולת ומכיר
|
הג'ינג'י מחדרה
קם בבוקר ורואה שהוא עדיין ג'ינג'י ועדיין מחדרה
הוא קם בכל זאת
|
הנה הם שוכבים
בתמונות עתיקות צוהב
כפיות
ככה הם אוהבים
|
מאה קילומטרים לכל כיוון
בדרכים השחורות והשקטות
|
סופר השואה מת
והותיר אחריו אישה
גדולה קולנית ומכוערת
מתוצרת הארץ.
|
העבר
נמצא
מעבר לשינה גדולה ורחוקה
|
הנה הוא קם והולך
הליכת-שבץ
רגל גרורה ויד ארורה
וזין שאין בו
עונג-שבת
|
לא אל קולי דיברת
או אל חיוכי
|
לכל עובד
יש ימי דיכאון כאלה
|
הזמן התפל של האדם המצוי,
ימים ארוכים ושנים קצרות.
|
ילד מלוכלך וכהה-פנים עומד במרעה. הוא לבוש סחבות אפורות-חומות
רפויות, כמנהג המקום. על ראשו מצנפת כלשהי, דומה במרקמה לשאר
לבושו.
|
התעקשתי להשאיר את החלון פתוח כל הלילה. המזגן מחניק לא פחות
מהאין-מזגן ואויר הלילה כאן עדיף עליו הרבה. אפילו במרחק קצר
כל-כך אבל מספיק כל-כך מן הים.
|
דלת המעלית נפתחה ושני אנשים נכנסו. זוג נשוי, גבר ואישה.
הצטופפנו. הגבר היה גבוה, כסוף-שער, אתלטי למדי, עדיין. הוא
לבש מעיל עור חום, נאה, גזור היטב. בגד של גבר המתגאה
בחיצוניותו. הבעתו היתה שוממת, חמוצה.
|
בשנים בהן היתה באמריקה, אמריקה שרחובותיה מרוצפים זהב, חמד
אותה לעצמו מיליונר נעים-הליכות. כמוהו כמגבת ספוגת מי-בושם
חמימים על החבורה ששמה שמוליק קראוס.
|
נשיא האוניברסיטה טפף - ירד במדרגות, נעליו השחורות הנוצצות
נוקשות כקסטנייטות, אור השמש בוהק בעליצות על קרחתו, גרגרתו
ענובה היטב בעניבה אדומה.
|
וענונו. עומד עטור מיקרופונים ומשלח שברי אנגלית. מניף עצמות
זרוע בכאילו-נצחון באור השמש החריף.
|
הוא הוציא מהתיק שעון-יד. אמיתי, של גדולים, והחזיק אותו בידו
הפשוטה, תלוי מן הרצועה, רחוק מגופו.
זה היה שעון שעון. שבע-עשרה אבנים בטח.
"בוא נראה אותך קולע בזה", אמר לשני.
|
לפעמים הוא מחכה אתי בתחנה. אנחנו נפגשים בצומת וצועדים בכבדות
זה לצד זה, מבלי להתכוון, אל תחנת האוטובוס.
|
איכשהו היה, בכל זאת, אחד מהטובים. הוא היה בחור אינטליגנטי
יחסית ולא בריון
|
נקרא להם ג'ורג', אן והארי.
שלושתם חיו באיזו עיר-שדה בקולורדו, או מקום מעין זה. הארי ואן
היו נשואים וזבלים לבנים. אן היתה בת ארבעים ומשהו והארי בן
חמשים ומשהו.
|
לפני אלף תשע מאות שלושים וחמש שנים בדיוק, או לפחות בדיוק
עברי, עמד חייל רומאי בהר הבית וזרק לפיד בוער. החייל לא היה
ממש רומאי, אלא קרוב לודאי סורי או מצרי מחויל, מתוצרת הסביבה.
הלפיד התעופף באויר ונחת בחבטה על המרצפת, התגלגל כמה פעמים
ונעצר.
|
איש אחד נבעל על-ידי סוס ומת. זה קרה באמריקה. הוא הגיע לחווה
מסוימת, שהתמחתה במתן שירותים מן הסוג הזה, שילם וקיבל זין של
סוס.
|
שחמט. הוא היה שחקן טוב למדי, כמקובל בארץ הולדתו. טוב במושגים
שלי, על כל פנים. עם הזיקנה הדרדרה יכולתו עד כדי כך שעלה בידי
לנצחו, מדי פעם.
|
ינינה באומן. היא כתבה ספר בשם "חורף בבוקר" המתאר את קורותיה
כנערה יהודיה צעירה בפולין הכבושה בידי הנאצים. הספר עלה לי
תשעה שקלים. מצאתי אותו ב"צומת ספרים". הוספתי אותו לערמה של
אותו יום והוא המתין. חודשים. לפני שבוע הייתי משועמם מספיק.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
