|
אנחנו עוד נרקוד על העולם, סיגי,
בעוצמת להבות הזמן
|
שאי עינייך מעלה
אני רואה משהו זוהר
לא צריך לשמוע, צריך רק להתעורר
בתוך הר לבנים, תחת שביל עפר
זוהר לו שביל מואר.
|
|
|
צ'מעי, כשאני
מתעצבנת על החבר
שלי, אני לועסת
מסטיק ומדביקה
אותו מאחורי
השיניים
הקידמיות.
שלי יורקת לבאר
שהיא שותה ממנה. |
|
