1985, שנה קשה, שנה יפה, החליטה יישות במקום כלשהו
בעולם החלטה חשובה.
להבה צריכה להגיע לאויר העולם.
וכך, כדור אש בוהק, בלתי נראה, יורד מהשמיים ו9
חודשים לאחר מכן (26 באוקטובר ליתר דיוק) נולדה
תינוקת ירוקת עיניים בשם עינבר.
עינבר גדלה ובגיל 7 היא מקבלת רשות מהאדון להצטרף
לקבוצה.
לעינבר יש חברה טובה טובה (נוגה) וידיד (דין) מגניב
מצחיק וחתיך (מחמאות אלה מפרי דמיונו הפרוע של דין
יש לציין).
מרגע צמיחת שיערה של עינבר, ביום בו גילתה ששערה
עומד להיות חלק-גולש, ניסתה לתלתל אותו בכל מיני
מכשירים משונים, אך לשווא, שיערה החום-בהיר של עינבר
נותר חלק ומעצבן כשהיה.
(רק קצת שרוף יותר בקצוות)
עינבר היא לא אדם עצוב במיוחד אבל היא אוהבת לכתוב
סיפורים עצובים.
אולי זה מגוון לה את החיים.
לכו תדעו...
לפני חודש בערך החליטה לפרסם את סיפוריה באתר "הבמה"

ו... ככה הכרתם אותה.
או שלא.
בכל מקרה הפסד שלכם.

אהבה "...מה טוב באהבה? היא סתם עושה כאב ראש." זה מה שכתבתי ביומן לפני 3 שנים, כשהייתי בכיתה ז'. אז הבטחתי לעצמי שאני לא אתאהב לעולם, וגם קיימתי, עד ש...

מה לספר לך, אהובתי מה אני כבר יכול לספר לך, אהובתי על הסופה שמשתוללת בתוכי? על הרעד שעובר בי כשאני רואה אותך פתאום על זה שאת נראית לי כחלום?

לאבד אולי חלומות הם דברים שרוצים ואני יודעת שאהבתי אותך. אבל חלומות הם גם לפעמים רק חלום ואני, התאכזבתי ממך.

סיפור בהמשכים (חלק א') חתול שחור עבר במקום בדיוק כשהרימה הבחורה את הכפית. החתול סמר, חושף שיניים לבנות חדות, ורץ מהמקום במהירות. שום סימן של בהלה, הפתעה או אפילו שעשוע בתגובה למקרה המוזר לא נראה בפניה הקפואים של הבחורה. "חתולים לא אוהבים אותי" היא עיוותה את שפתיה בחיוך עקום.