|
החלומות באוויר, הראש באדמה.
|
מתי לחשוב ומתי לנשום
השאלות שעל הפרק הן בטח לא מהיום
|
בין מציאות לדמיון
רוקמת עוד סיפור
בחוט שבור
משהו בתוכי רוצה
ומשהו בתוכי נשבר
כי אולי לא תהיה כאן מחר
|
ולאט
מירוץ נהפך מלחמה
מלחמת אופי על מנגינה
היא מתנגנת בשקט
החיים הפכו לסדרת דרמה מובהקת
|
ועכשיו, עכשיו קר לה
היא מחפשת אותך בין הגשמים.
|
רוצה לחיות שוב
באותם הימים,
שלא היה קיים הבדל
ביני ובינך.
|
זה בורח בין הידיים
בלי להסתובב אחורה
|
וכמו תמיד זה
מלוכלך ונקי
טהור ופולשני....
|
זה בעצם עולם
בתוכו כלוא הזמן
שהטוב בו לא מושלם
בין השעמום והעניין
|
מתכסה בבועת הבושה שנותרה,
ומשתחררת מהפחד.
העיניים עצומות
רואה לא כלום,
מהופנטת ע"י אנושות בספק.
|
כל כך הרבה עצבים
משתוללים לי בגוף
וכמו תמיד הם לוחצים
לשחרר ת'טירוף
|
ההרגשה הזאת, שנמצאת אצלה עמוק
זוהי בעצם אשליה
של העבר הרחוק...
|
הכל עובר לידך קרוב, את רחוקה מלראות
העבר חונק אותך לרוב, את רחוקה מלטעות
|
יעטפו סביבך קוצים
במבט החטוף שאיתו הם פוצעים
ילמדו אותך את הלבד הצורב
הריקנות שבתוכם
|
מובילות לאושר בלתי מנוצח
כי משנינו
את האור אף אחד לא שכח
האור שטמון בלבנו
הוא לוקח
רוצה לנצח, להאיר על שנינו...
הירח
|
חסר רק שלט גדול
שיעזור לי למכור בזול
אנשים מציעים מבצעים משתלמים
אבל מישהו מושך חזק בחוטים
מלמעלה
|
כשזה נצחי
כשזה אמיתי
כשאתה רק שלי
פשוט תדע
אין לי
בלעדייך
|
בין ארבעה קירות
ועולם אחד
היא יושבת לה
ועוטף הלבד
מסביב
|
אני רוצה שתישאר
כל כך בלעדייך כאן
וזה חסר
|
מגשימה שאיפות
מגלה את עצמי
בדרך לשם
למקום שלי.
|
מערבבת בכוס,
הרגלים של שנים
סטראוטיפים ישנים
על אהבה.
|
מנסה להחביא רגשות
מול שמיים סגולים לתת ללב לשתות
בין כל הדמעות
שלא מצילות
|
משתיקים את כולם
הם שייכים לשמיים
|
אנשוך את החבל
להקל על הסבל
אני אלחם למען האמת
כי בשביל לחיות אותך צריך להיות מת
|
את שבויה בתוכו שבויה בקסמיו
אז איך תצאי משם
איך תצאי משם עכשיו
|
אני בכלל שוכחת מאיפה הכל התחיל
רואה את הדמות
אולי מנסה להתעלם
לשכוח את מה שעזר לי להתקדם
|
סופרת שניות
הולכת מכות
עם האגו שלו.
|
כמה טפל. לעזוב חום גוף בכדי להילחם.
|
מחר תקום שוב
כמו ביום חדש, תשוב
ונלך ביחד לטייל
|
מתחיל סרט חדש אחר
עוד סיפור אהבה מייאש
שממנו אני נסחפת מהר.
|
פתאום מרגישה לבד.
פתאום העולם שהיה נראה לי עוטף
נסגר ופוחד בדממה.
|
|
|
נכון יש את
הרוסי הזה שאבא
שלו נהרג במכות
גרזן שהוא היה
בן 14? ושבגלל
זה הוא כותב
ספרים נורא
ארוכים כאלה?
וגם כמה קצרים
מצחיקים פה ושם?
וכולם אומרים
שהוא גאון
וכאלה...? נו...
פיודור
דוסטויבסקי או
משהו כזה...
אז הוא לא מפרסם
בבמה |
|
