|
קצת ישן קצת חדש.
היא התעוררה חבוקה בזרועותיו. היה אפשר לראות בבירור עד כמה
היא התגעגעה לזה. הוא ישן בשלווה ומדי פעם מחזק את אחיזתו בה,
כאילו קונה חזקה. מגניב לעיתים נשיקות עדינות על צווארה, עורה
מצטמרר. מבט של תקווה שהלילה לא ייגמר לעולם נח על פרצופה.
|
דווקא עכשיו כשיורד גשם ויש פוך ושוקו חם, דווקא עכשיו שניהם
יושבים בחדר שלי, על המיטה שלי עם הפנטזיה שלי, ומחזיקים
ידיים.
|
סיפרתי לה איך שביום שישי כשישבנו כולם בסלון של ענבל, איך
שרואי עלה לשירותים, ואיך שענבל הייתה צמאה, ואיך שאני חיפשתי
את רואי שלא חזר אחרי הרבה זמן, הייתי צריכה את הפלאפון שלי,
שהיה בכיס שלו, ועל הכיס הזה הייתה היד של ענבל, והיד של
רועי.... והלשון של שניהם
|
אתה מתיישב לידי ומסתכל עליי שוב במבט הזה שלך, אני לא אוהבת
שאתה בוהה בי ככה. אני לא אוהבת שאתה בולע רוק לפני שאתה אומר
דברים ואני לא אוהבת שיש שקט
|
עוד סיבוב. עכשיו זה נגמר, והזמן ירפא הכל. עכשיו השמיים
מתבהרים, בצד שלו
|
בואי נהייה קצת בשקט, שקט נפשי. נסעת להודו. מה מצאת שם חוצ
מסמים? בטח לא שקט נפשי. אתה אומר בואי נעשה שחזור של הטיול
הזה לצפון. רקונסטרוקציה. זו עוד מילה שהיית בודק בשאילתא הזו.
|
לא נראה לי שאני אחזור לפה שוב, אבל מי כמוני יודעת שאני אמצא
דרך חזרה. אם הוא היה יותר רחוק... טיפה יותר רחוק. אבל הוא
היה שם. שם אבל בעצם פה.
|
ויש אנשים שיודעים לחבק. ואתה לא, אתה לא היית שם בשבילי. ואני
פה. צפה באוויר כמו ענן, כמו רוח. ורוח אין רק בחורף, והגלים
ממשיכים להישבר במחזוריות מטופשת שאף אחד לא מבין, ולא מנסה
להבין. כי ככה העולם בנוי. והעולם זה משהו זמני
|
|
|
איך בא לי להיות
זה שמחליט איזה
סלוגנים טובים
ואיזה לא...
פודל תפרן אבל
לא יודע שזה
שמאשר את
הסלוגנים יותר
תפרן |
|
