|
היא כותבת שירים, סיפורים והגיגים,
מתקופות שונות בחיים.
ואתם, רק תקראו.
היא מקווה שתהנו :)
תופס בזנב, ברקע - צעקותיי החוזרות ונשנות המצוות עליו להרפות
- תעזוב! תעזוב! ואז באה המכה שנבעה מחמת הכעס, האכזבה,
החמלה.
לא רצינית, לא חושבת שזה אפילו כואב לו.
רק אז הוא מפסיק, המאמן האכזר.
|
אולי נשאר קצת, אבל ממש טיפה.
אולי אפשר לסדר הכול, אם נותנים מכה.
|
ובין כל הקופסאות,
חיים את העתיד, כדי שלא יברח הרגע.
חיים את המחר, כדי שלא יברח היום.
חיים, שוכחים לנשום.
|
איש לא באמת יתעניין.
איש לא יקבור, לא ישים פרחים
לא יזיל דמעה, לא יזכור
את היצור הזה,
הקטן,
האפור.
|
וכל זה נשמע לי נורא חמדני...
אז תן ואל תשכח לקחת.
תן, תן לי נחת.
תן לי אמונה.
|
בשנייה שתפסיקי לחפש אותו הוא יופיע
ברגע שתפסיקי לחשוב עליו שיחה ממנו תגיע
רק תפסיקי
וזה יקרה
|
סתם כי רציתי שיהיה מקורי.
מקורי כמו אחד שהוא מיוחד, סתם ככה בלי לשים לב.
|
לרחף אל על רק לרגע קט.
לא לחוש את רגלי,
עד לרגע בו אנחת.
|
ובנתיים, מעט חומריות לא תזיק לי.
|
הוא משיב בחיוך ושתיקה שחונקת -
הס, ילדתי
ואני שותקת.
|
יום אחד הוא עוד יבוא,
ואני אמצא את אותו האיש.
הוא יעטוף אותי באור.
כן, אני בטוחה.
|
|
|
רואים שאני
סופרת מעולה.
עובדה. אני
מופיעה בקוביות
הצהובות.
אחת שרוצה
שיזכרו אותה. |
|
