|
בת 27. מעצבת אלבומים וכותבת שירה בזמני הפנוי. כרגע
מסיימת מכינה קדם אקדמאית. השירים אחרונים אכן
הושפעו מזה שניצחתי מחלה קשה כמו סרטן ומאושרת מכך
שאני נושמת וחייה..
מקווה שתהנו.
נשמה: הוא, הוא הורג אותי.
אני: מי?
נשמה: הוא... הוא... שמש. שמש חמה. חם לי, אינני מסוגלת
לנשום.
אור חזק מאוד. הם יושבים ביחד.
|
אני עייפה. נימאס לי כבר לקלף את הקליפות הקשות מעלייך. אני
מסירה שיכבה, ועוד אחד ועוד. לרגע העור העדין שלך מבצבץ ממתחת,
ושוב פעם נסתר מאחורי הקליפות הקשיחות, השומרות עלייך מכל
מישמר. אני מתאכזבת. אורזת את כל הכוחות ותשוקה ומתחילה שוב.
שכבה אחרי שכבה, קליפ
|
ילד קטן
ילד הפלא
מתבונן במראה
ובוכה על עבר
על מה שהיה
על תמימות שנפלה
ועל ששכחת את עצמך
אתה התבגרת
למרות שעדיין
הינך...
|
הפריחו פרחים בשדות
וציפורים שרות שיר ערש
הלב הפריח גם הוא פרח,
אביב בדרך, אביב בדרך.
|
בחוץ בוכה הגשם
ואני איתו יחד
לבדי בחדר, מלא עשן.
|
איבדת את קולך
בין הצללים,
פסעת על הדשאים
בצעדים שקטים,
|
גשם מטפטף
והלב כואב
בגלל דבר אינו ידוע,
אני אדם עם רגשות
לא, איזה צעצוע.
|
מתלהבת? נורא,
נודניקית? טיפ טיפה,
ילדונת קטנה?
כאילו שזו שאלה?!
|
אהבתי אליך, אין סופית
אפילו שכבר לא תחזור אלינו
הולדת אותי לעולמנו
ועל זה רוצה לך לומר תודה.
|
נערה מתבגרת
מתבוננת בעצמה
מבולבלת,
מתאכזבת,
מתאהבת
היא כבר לא ילדה.
|
המלחמה אכזרית
לוקחת את בנינו
ולא משנה מי תהיה
ממוות אף אחד לא יתחבא
|
חלום מתוק חלמתי בהקיץ,
הקיץ חם, אוויר היה יבש
אתה, אני והסיפור מוכר,
מגע, תשוקה, סחרור
|
הייתי ילדה קטנה
ועכשיו אני מתבגרת
כמו פרפר כנפיים פורשת
|
לעוף, גבוה ורחוק
לעוף, למעלה.
לתפוס את הענן
של חלומות.
|
מה זאת בעצם אהבה?
הרגש החזק?
הפרפרים שבבטני
כשרואה אותך?
|
מילים של תקווה
מילים של שנאה
|
חלמתי שאני אראה אותך
ואפילו בכיתי בלילות,
התגעגעתי אלייך מאוד
|
בו אתה הגיבור
בין עם הרע או הטוב,
בו כל דבר שתרצה
תדע להשיג
|
לפני שנתיים בערך
אותך פגשתי באימון
|
המחשבות מתבלבלות
והמילים נעלמות
|
אוספת רגעים
לתוך קופסת הזיכרונות
עוטפת אותך במחשבות,
זיכרון מר מתוק
|
השביל נוצר מהפנים של בני אדם:
שכבר לא יחזרו, הם מתו,
|
הלכת. וזהו... זה נגמר
פשוט, מהר, עם סבל רב.
אבל עכשיו את לא סובלת
את בשמיים, מתבוננת...
|
עיניים החומות שלך ועיניים האפורות שלי מסתכלים אחד על השניה
ואינן יכולים להפסיק. הם מחליפים מבטים, מדברים בין עצמם, הם
אומרים משהו שעל נשמות שלנו - אבל אי אפשר לומר את זה במילים.
|
חיים. כן. כן. חיים. מילה כמו כל המילים" אבל עם משמעות שונה
לכל אחד ואחת. בישבילי הם הדבר הכי חשוב בעולם. בריאות וחיים.
כל השאר אפשר להשיג. אפשר להוסיף לזה אהבה-היא אכן חשובה. אבל
בלי בריאות וחיים אי-אפשר להשיגה. אני מסכימה שאפשר להיות בכסא
גלגלים ועדיין ל
|
אין לי הרבה מה להגיד, כי למרות שהייתי באותה שכבה עם אולג
(ז''ל), לא היינו ידידים, ובכל זאת אני רוצה לומר:
|
אז רק רציתי להגיד לך: אל תפחד, אני תמיד אזכור איפה נולדתי
ואיפה גדלתי, נכון שאחרי שכמעט לפני שנתיים כשטסתי לרוסיה הכל
ניראה אחר, לא מציאותי כמו חלום אבל אני אף פעם לא ישכח אותך,
פשוט אין טעם להיזכר בך כל יום, יש לי חיים אתה יודע?!
|
|
|
טוב.
נגיד אתם רוצים
להגיע
לאינשהוא.
אז תלכו חצי
מהדרך. עכשיו
תלכו חצי של
החצי. עכשיו
תלכו חצי של
החצי של החצי.
עכשיו תלכו חצי
של החצי של החצי
של החצי.
וזה ממשיך עד
אינסוף!!!
אי אפשר להגיע
לשום מקום
ככה!!!
כיבשי מפסיקה
לקחת שיעורי
פילוסופיה. |
|
