|
כי לחוות משהו פעם אחת ואחר-כך לדבר עליו, להלביש לו מילים, זה
כמו לראות ציור דרך תצלום, ואדי הוא המסגרת, הוא גם העדשה.
טומי שואל, חוקר, שולה פרטים כמו צוללן שתר אחר ספינה טבועה,
והספינה, היא כבר טבועה,
|
רק אח"כ הולך להאכיל את הדגים, צועד לאט, כבד, הרבה משקל יש
לו. קודם הוא מביט בהם, אוהב להביט בהם, שקטים, לא יודעים שהם
קישוט בתוך מפעל פלסטיק מסריח. חשוב שתהיה קצת אסתטיקה, משהו
יפה בתוך כל החרא הזה. אז הם שוחים, ועוד קצת שוחים, והוא מביט
בהם נעים.
|
יש את שמוליק שאחותו קוראת לו שמול
ויש את מרים שהיא אחותו
ואמא כבר מתה, ואבא עוד מזמן
ושיר אחד של אהוד בנאי: "הילד בן 30, יש לו חום גבוה, הוא ישן
על הספה בבית הוריו..."
|
גם הערב היא באה, יש לה כובע חדש, מעין ברט, משוח אחורה על
השיער המסורק. אישה הדורה שנכנסת לקפה תל-אביבי, יושבת בפינה
בצד, איציק המנהל דואג לשמור לה את השולחן. גברת בלום, הוא
קורא לה, עם חיריק בגימל וסגול בבית. הוא טוען שהיא הקמיע של
הקפה.
|
נערה במעיל חורף סגול מחזיקה בלון סגול-עוד-יותר, מרימה אותו
כאילו היה מצפן לאושר. כמה היא ילדה עם הבלון, הולכת אחרי גבר
ממהר. מותר לה, היא עוד ילדה. מותר לי, אני מבוגר. לעולם אהיה.
אבל דרכה, דרך מרים, אני לומד להקשיב לצלילים, למילים, לדמעות.
|
הי, את ציפור
את לא שומעת את הצפירה ?
למה את לא עומדת ?
את לא יודעת שאת אח שלי קברתי ?
|
בראש הקטן שלי יש את כל העולם.
בניינים, אור, עננים, מספרים.
לא הכל, אבל הרבה. לא הרבה, אבל ענק.
|
קח סטטוסקופ ושים אותו על ספר
וחוש, חוש בפעימה
של איש
שדלה מילים ורקח אותן
לנצח.
|
וגם באהבה. ולכן נמנעת מלהיקשר, להתאהב יותר מידי, כי יותר
מידי זה יכאב. ואני לא אתן לעצמי ליפול במלכודת הזו. אני חזקה
יותר מזה, ושברירית, וכ"כ פוחדת.
שאף אחד לא יקח את עצמי, אותי, שלא יאסוף אותי אליו ויגיד:
"עכשיו את איתי, והכל יהיה בסדר".
|
|
|
מה יותר פאתטי,
שקראתי 572
סלוגנים או שאני
סופר כמה
סלוגנים אני
קורא?
סרח בשאלה
קיומית |
|
