[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 amiuli

אל היצירות בבמה האהובות על עמנואל עוריאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עמנואל עוריאל היוצרים המעריכים את עמנואל עורי
נולד בשנת 1955, בחיפה. גדל וחי בהרבה מקומות בארץ
ובעולם. בימים אלה הוא גדל וחי עם האישה שאיתו ועם
שני הילדים ושני החתולים שאיתם באריזונה
שבארצות-הברית. תמיד אהב לספר סיפורים, אך עדיין לא
החליט מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. יום טוב
בשבילו זה יום בו הוא אוכל קצת, צוחק קצת, ובוכה
קצת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
I lit a cigarette and reached for the newspaper. A large
photograph at the center of the front page caught my
attention. It was a photograph of a young woman leaning over
a man who lay on the ground. The woman was staring directly
at the camera.

ייסורים
הבקבוק היה צבוע בצבע ירוק בהיר, ובמרכזו, אחת לצד השנייה,
באותיות קטנות אך עבות, היו כתובות בירוק כהה מאוד, כצבע עלי
העצים ביערות הגשם שלאורך נהר האמזון, המילים, לסלוח זה כוח.

היפרדות
אנחנו ממלאים מים ממכונת מים קרים לתוך ספלי נייר ותופסים מקום
טוב על מדרגה בפינה הצפונית-מזרחית של הקומה, כנגד חלונות
ענקיים שמתנמכים מתחת לרגליים ונותנים לך הרגשה מהממת כאילו
אתה יושב ממש על המעקה -- מעקה חשוף לגמרי בגובה של חמש-מאות
מטר.

זכרונות
הפחד הגיע במלוא עוצמתו בתוך ניידת המשטרה. ישבתי שפוף על
הספסל האחורי של המכונית, ידי כבולות מאחורי גבי, השוטר המשופם
והקצת שמן נוהג בלי להגיד מילה, רשת מתכת חוצצת בנינו, והבטתי
החוצה דרך החלון בעיניים אדומות ומותשות.

זכרונות
כשעבר הג'יפ של החווה כעבור יומיים בשער הכניסה לחווה, הפונה
מזרחה, הייתה השעה שעת אחר-צהרים מאוחרת והשמש הכתה בעיניו של
שמעון וסנוורה אותו, ולכן וודאי נמנע ממנו לראות את השלט הגדול
שבראש השער, בו כתוב: "חוות דרך-חיות, מקום שבו החיות נחות
ובני-האדם עובדים".

ייסורים
הדלקתי סיגריה והושטתי ידי לעיתון. תמונה גדולה במרכזו של
העמוד הראשי משכה את תשומת לבי. היה זה תצלום של אישה צעירה
רכונה מעל גבר אשר שכב על הקרקע. האישה הביטה ישירות אל עבר
המצלמה שצילמה אותה. היא הייתה אישה יפה.

התבגרות
במוצאי יום שבת של חופשת שבת אחת מהצבא הייתי שכוב על המיטה
בחדרי, מאזין ל"יהודים". זה היה חודשיים בערך אחרי שעירית עזבה
אותי, מבלי להסביר מאומה. המוזיקה הייתה מעולה אך אני הייתי
מדוכה, עדיין אבל על הגורל המר שפקד אותי, עדיין מסרב להשלים
עמו.

בלשי/מתח/ריגול
האב הוריד ידו, זו הייתה היד המכה, יד גדולה, אימתנית, ללא ספק
חזקה, ודחף אותה במהירות לתוך כיס מכנסיו הרחב, כאילו מחביא
ראייה מרשיעה מעיניים חטטניות. "מה אכפת לך?" הרעים לעבר דובי.
"מה, אתה מחנך אותי?"

היפרדות
באנו אל מגדלי התאומים כדי לראות ביחד עוד פעם אחת ואחרונה את
שקיעת השמש מהגג הכי גבוה והכי מדהים בניו-יורק, ואחר-כך לשתות
ביחד עוד משקה אחד ואחרון בבר הכי גבוה והכי מדהים בניו-יורק.
כי ורדה נוסעת מחר.

יומן
'החדר הריק' קראתי לחדר הנוסף בבית כשהוא התרוקן מהתוכנית
להפוך לחדר הילדים אחרי שקוקו עזב. בחדר הזה שמתי את המחשב
שלי, על שולחן, בדיוק איפה שהייתה אמורה לעמוד המיטה של
התינוק, מתחת לחלון הגדול שפונה מערבה....

היפרדות
ועם גבה לרמי שבדלת היא מתכווצת לתוך עצמה כמו בתנוחת עובר.
בסלון, נגלים לה מכנסיו הירוקים של רמי מהברכיים ומטה, מקופלים
אל מושב הכורסה. מגד זוכרת את ההסכם. וכעת יש לה בערך חצי
שנייה להחליט אם תמלא את חלקה בו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
קינה
יצאת פעם אחרונה את דלת חדרך
התהלכת כמה פסיעות קטנות
כאב על פניך
ביגיעה רבה כדרת עצמך לתוך תוכך
וכך נפחת את נשמתך.

אהבה
חלקיקים קטנטנים יצוריים
לווייני תקשורת מרחפים
משוטטים בחלל מי השפיר
סביב סביב כל אחד במסלולו

מקום
כאשר פרצה התרוממות
שנידונה לקרוס עוד בטרם מומשה
כמו מטוס המאיץ על מסלול ההמראה
כשהוא כבר אחוז להבות.

דיאלוג
בחוץ קור עז מקפיא יום של חורף,
חרף השמש הזורחת,
אך בתוך האוטו חמים ונעים.
ואנחנו שותקים.

הגות
האישה שאתו מסודרת אתו
כמו נעלי-הבית רכות-הסוליים שלו
שמסודרות לו תמיד אנכית עם המיטה
ובאמצע לילה אחד
הוא מקלף מעליו בהינף את השמיכה
כמו שקילף מעליו הזמן בהינף את החיים....

כמיהה
אתמול אחרי שדיברנו הלכתי
ואחר-כך חזרתי בריצה למקום שהיינו
ואת כבר לא היית שם
היה מאוחר והלכת.

גורל
אמרתי לך שתיזהר ממני,
כותבת לי אישה בה אני מאוהב,
אני כמו מדוזה
נצמדת ולא מרפה
וכבר מאוחר וכתבתי די
דרישת שלום לחתולה שלך
ביי ביי ביי.

געגוע
בבוקר האירה השמש על
שדרה של עצי ברוש
ואחד גבוה יותר מהאחרים
כמו שמש של חנוכייה

יחסים
בסופו של דבר
מה שקובע את איכות הקשר
בין שני בני-אדם
הוא, עד כמה חזק כל אחד
כדי להתמודד עם החולשות של השני.

כמיהה
ובחצר אני מתחיל להפוך באבנים
שאין להן הופכין
אולי אמצא אותנו שלמים באיזה מהן
כי הן היו כאן

הרהור
ואז ניאלץ, כל אחד את עצמו
לשאול המון שאלות קשות
ולהחליט, כל אחד עם עצמו
המון החלטות גורליות.

כמיהה
הסתכלתי למעלה לעברו
ותכף הסתנוורתי מאורו
ועצמתי עיוור את עיני
ואז בתוך כתם לוהט שהתהווה מולי
זוהרת בלובן צח,
הופעת לך.

מינימליסטי
אתמול בלילה
חשבתי עלייך
ארוכות ובטח
הרהרתי והיום
אני כבר
לא רוחש.

פואמה
הם נזרקו לקצה התהום
ולמדו שם איך קמים
הם התחילו שוב לחלום
ובנו שם צור חיים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
כך עמדנו, את ואני, אחת מול השני, חושים. הזמן כמו נעצר, המרחק
נמוג. עשרים וחמש שנים וחמישה עשר אלף קילומטרים נבלעו בתוך
מאתיים הסנטימטרים אשר בין עינייך הבוחנות ועיני הבוהות.

מכתב
ובכן, ברגעים שחלפו אחרי ההערה שלי, רגעים שבהם ממש רתחת מזעם,
היית נורא יפה. אולם השיא היה אז לא בכעסך ולא ביופייך, עד כמה
שהם היו "מגניבים", אלא במה שקרה בשלושת, או ארבעת, אולי חמשת
השבועות, לא זוכר בדיוק, שבאו אחר כך.




אם כולם גונבים
מעוזי וויל
אז כנראה שעוזי
וויל גונב מיוסף
אל דרור שגנב
ממקסים בן-זכאי
שגנב ממני



אנתרופולוג
קליני מבהיר כמה
עובדות


תרומה לבמה





יוצר מס' 4603. בבמה מאז 17/8/01 21:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעמנואל עורי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה