|
עמי כהן
 
בירושלים של שנת 1962, היה האביב פורח עת עמי לעולם
הגיח. כבר מאז אחז בקולמוס מושך ומצייר באותיות
הא"ב
בדרכו הייחודית והכול על מנת להעניק לסובבים מספר
דקות של נחת והנאה.
עוסק בחומר למחייתו . בחומר היצירתי בשעותיו
הפנויות
להנאתו והנאת שאר העולם...
מחצית ראשונה מחייו רקע דתי-מסורתי, במחצית השניה
לחצים מאופק תלוש ותמהוני שמו להם כמטרה להסיטו מדרך
הישר...
דולה אותיות, מחייה אותן, מקנה להן עוצמה וחולשה
באחת. יוצר ניגודים ומקשה על רבים...
ספרו הראשון "לבושה עשן" עורר הדים רבים על דרך
פירסומו הייחודי.שונא את עושקי הציבור מהעבר, החיים
עימנו בהווה מתמשך- לעתיד לא ברור.
עפר של אותיות אט-אט-חוברות אחת לרעותה לקראת סיפרו
השני...
בעגמומיות צונח אט לעבר אדמת האוכרה, מביט לאופק הקסום, אל
החמה המשחקת בכן-לא מבין עפאי ענני כיבשה. צופה בכוכבים
נושרים. חיכוכם בדקויות האטמוספירה היה מזכיר לי את האורגזמות
הרבות משולחות הרסן שהנחלת לי.
|
יש ואתן
עיני למען עינייך
ואמכור לאחר מותי
כיליותי לאריכות חייך...
|
בשעת בגידה לקחתי אותך פעם איתי
וכאשר בשרי כה יוקד היה באחרת
בבואתך בי חלחלה ורטט.
נמזגה כוס עצבות ותרע
|
בודד באדיר שקסמת
המוגן מהילתך
קרובים רחוקים ממני הלאה
כוחם רפה מתחילה
|
כורכום פראי
שקוף חסר צבע
מבשרו צמח.
ורוח אלוה
נטע
|
ותבואת הרוח והאם כי אין אב
יצרה סיפור שקיפץ כחגב.
אמרו דם היא מקיזה
סברו מהלך על מים כביבשה
|
היכרתי אחת שנתנה
קרס בחזייתה תפרה
אותה על עץ יתלו
וכך עימה אהבה יעשו...
|
"הגענו לירושלים
דוממת עד מאוד היית את
ולא נתת לנפש האחר
לדאות במרחבי ליבך...
|
תענוגותיה- כחה אונה.
היא מוכתמת,
היא זונה.
|
יפתי!
אסגוד לך כמו עכו"ם
להילת ראשך זוהר קסום
ארכוש לך חצובה מזהב
תשבי עליה בעונג רב...
|
...חומלת עליו מזכירתו
ומזכירה לו את גבריותו
מראה לו את נשיותה
והנה הבוס כשכווי קרא...
|
ויום חדש עת חמה
לימה כך תידום.
ארכין ראש אחות יקרה
|
מצלעי לוקחת והציפור ציצה בחן.
התרדמה והחלום, דקירה ואסון.
התעוררות עימך קשה מנשוא...
|
ורד ארגמן אצילי ומשכר,
שושן מושק מתקתק ואחרון לאביב זה.
יסמין ואירוסים צעירים
|
הכיסופים לפיטמתך , יוקד בשרי בכותונת
אין סוף לתחלואי נפשי מבעד לזרזיף החמים...
...עוד אחלום אגנך הסבוך בתלתלי מורדת צעירה...
|
...בתו של האצ"ם - התהוללה בעיר
בפתחי בתים חדרים ומשרדים
נפתחה נסגרה אין סוף לדורשים...
|
יבש הצוף
קלוקלת הדבלה
לב שבור עזוב
|
כחול ים המוות המרפא
כחול האוקינוס המדומה
כחולות עינייך הרעות
כחול הרקע למחשבות
|
...נכנעים
זעקו לקימורי משכבך
ואת לבושה עשן...
|
מפושקות אמהות
מפושקת אדמה.
|
הבוקר לבשתי את עצמך עלי
רוחות קינאו בי דרשו להסתפח
בגאון סרבתי דרשו להתמקח
הרעיפי עלי כך וכך רוחות...
|
זעקת האלם,
הד שתיקתי.
העמיקה ציפורן,
חרוש בגבי.
|
תוגתך, עיצבונך.
יפי צלעותייך.
אגנך הקורץ.
|
אני קשור בך
בקשר הערווה
את שורטת אותי
פיטמותייך לי חלב וחמלה
|
עוד מעט ונדע כי מילים מתרברבות
יוליכוני שולל בצבעים של קשת השתיקה
מרעום הגיליוטינה אושר ואני מובל
|
סומק לחיוורון בפזיזות. רדיד, אט נושר
צואר לבן תמיר נובל..
הרי הגניקולוג אמר לך בשנית
לעולם אל תשתמשי בוויברטור
|
שפוף.עיניו שדופות ,ריקניות.
עור מתוח , גולגולת חלולה.
צופה בוהה יבשות
ממתין לאגורה שחוקה...
|
צמיחה.
שקיעה,
שממה,
דעיכה,
חדלון,
ילודה...
|
רבות נפלתי ברשתי,
שאינה מסוגלת ללכוד נמלה.
היכן אהובתי?
|
עלם ועלמה בהסתר למתבן מתפלח
לאיוושתם מאזין ברטט שמח
ומשם עולה הד תשוקה גונח
שעולה ומתפתח,לא מתווכח,מתקמר ומתמרח...
והסב בעונג עילאי צורח וגונח...
|
אנשים הם פשוטים,
הבתים הם פשוטים,
מכוניות פשוטות,
והלבוש פשוט.
|
ארזים תמירים - כרותים
ילדים - סחבות עוטים
חי- חסר אונים
|
התגלמות יופי ניסתר
ישתקף מסהר נמהר
ותבל על ברכיו מעוגן כחוק יושפל
ובמחילה ידון אל על
|
לפתע נעלמה. הותירה אותי נטול רצון לחיות, ואין למי לענות. אין
עם מי לדבר. נטשה אותי, אולי הלכה לאחר. גם העיתונים לא
עניינו, לא השמש, לא הצל, לא העננים ולא הציפיה לגשם המתחלחל
לאדמה פעורה יבשה.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|
